ע"א 2236/16 ע"א 2236/16

הערעור שלפנינו נסב על שומת פיצויים בגין דמי חכירה אבודים לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) לא ראה לקבל – על יסוד הנמקה מפורטת שבפסק דינו – את חוות הדעת השמאיות שהגישו הצדדים ופסק פיצוי שהוא ממוצע אריתמטי בין חוות הדעת, וזאת לפי ממוצע בין השמאויות. הפיצוי הועמד על 15 דולר למ"ר בהתייחס באופן אחיד לכל השנים החל משנת 1986 עד לשנת 2015. נקבע כי דמי החכירה האבודים יחושבו בשיעור של 6% מערך הקרקע בכל שנה.

לא ראינו להתערב בנסיבות המקרה בהתייחסות הערכאה הדיונית לחוות הדעת השמאיות שהוגשו לה. בצד האמור מקובלת עלינו עמדת המדינה לפיה במקרה שבו חוות הדעת אינן מקובלות על הערכאה הדיונית, אין מקום לפסיקת הפיצוי לפי ממוצע בין חוות הדעת (שנפסלו).

המדינה עותרת לכך כי הפיצוי ייפסק לפי חוות הדעת שלה, שלהשקפתה היה מקום לאמצה, זאת בנסיבות בהן המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתם. משלא ראינו להתערב בקביעת בית המשפט כי אין מקום לאימוץ חוות הדעת השמאית מטעם המדינה, מצאנו כי הפתרון הראוי במקרה שלפנינו הוא זה שננקט בע"א 4299/15 אסדי

נ' מדינת ישראל (8.12.2016), קרי לבטל את פסק הדין ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. בית המשפט יהיה רשאי למנות שמאי מטעמו ובמקרה כזה שני הצדדים רשאים להביא בפני השמאי שימונה כאמור לעיל, כל אחד את עמדתו לרבות באמצעות חוות דעת שמאיות. בית המשפט יוכל ליתן לצדדים הוראות אחרות שיראה לנכון בהתייחס להשלמת הטיעונים, ועל יסוד המכלול שיונח לפניו יתן הכרעתו בהתייחס לסכום הפיצוי.

אין צו להוצאות בערעור.