ע"א 2238/07 רפאל פייגלביץ' נ. כונס הנכסים הרישמי

השופט א' גרוניס:

1.

בבית המשפט המחוזי בחיפה התנהלו הליכי פשיטת רגל לגבי המערער. ההליכים ניזומו על ידו. בית המשפט (כבוד השופטת ד' סלע) דחה את בקשתו של המערער להכריזו פושט רגל וביטל את צו הכינוס שניתן על נכסיו. הערעור מופנה נגד פסק הדין.

2.

בשנת 2005 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל. ביום 11.7.2005 ניתן צו כינוס והמערער חוייב לשלם תשלום חודשי של 100 ש"ח. בעקבות צו הכינוס, ולאחר עריכת בירורים וחקירות, הגיש הכונס הרשמי חוות דעת לקראת הדיון בשאלה האם המערער יוכרז פושט רגל. מחוות הדעת עולה, כי הוגשו 7 תביעות חוב בסכום כולל של כ-1.3 מיליון ש"ח. נערכו שתי אסיפות נושים אך אף נושה לא התייצב. הכונס הרשמי הביע בחוות דעתו את הדעה כי המערער פעל בחוסר תום לב מבחינות שונות ולפיכך המליץ לבית המשפט לדחות את בקשת פשיטת הרגל. בית המשפט אכן קיבל את המלצת הכונס הרשמי וכאמור, דחה את הבקשה.

3.

בטרם נתייחס לטעמים שבגינם החליט בית המשפט את מה שהחליט נאמר כי דעתנו היא שאכן בדין נדחתה הבקשה, אף שלא כל הטעמים שניתנו מקובלים עלינו. נעבור עתה לבחון את הטעמים השונים שעמדו בבסיס פסק דינו של בית משפט קמא.

4.

החייב הסביר כי הסתבכותו הכלכלית החלה שעה שפרודתו עשתה בלא ידיעתו שימוש בשיקים מן החשבון המשותף של השניים. הדבר נעשה במשך תקופה מסוימת, החל בשנת 1989. בית המשפט קבע כי המערער לא עשה די על מנת להפסיק פיזור השיקים על ידי פרודתו וכי אין לקבל את דבריו שלא בדק את חשבונות הבנק משך תקופה ארוכה. כנגד זאת טוען המערער כי הואיל ופרודתו החזיקה בפנקסי שיקים מחשבונם המשותף לא יכול היה לעשות דבר כדי למנוע את משיכת השיקים. אפשר שיש ממש בטענת המערער, שהרי אפילו אם נניח שהיה הוא רשאי לבטל את השיקים (וספק שכך הוא) לא היה בכך כדי למנוע את עצם משיכתם. מכל מקום, כל נושא השיקים לא הובהר במידה מספקת. יתכן, שאף ראוי היה לבדוק את גירסתה של מי שהיא כיום גרושתו של המערער. נקודה נוספת שיש לזכור, ואשר יש בה כדי למתן במידה מסוימת את ההתייחסות המחמירה למחדליו של המערער בהקשר לשיקים, היא שחלפו שנים לא מעטות מאז אותן התרחשויות.

5.

בית המשפט אף מצא פגם בכך שהמערער ניהל עסק כלשהו בשיתוף עם עובדת ציבור מסוימת. בין השניים נפל דבר והמשיב דקר את שותפתו. הוא הובא לדין פלילי ונידון למאסר של שנים מספר. הוא אף חויב בתשלום פיצוי בסך של 15,000 ש"ח אך לא שילם את הסכום. אף בעניין זה נאמר כי אין זה ברור האם יש לייחס למערער חוסר תום לב בכל הנוגע לעצם הקמתו של העסק. ברור שאי תשלום החוב הפסוק צריך לקבל משקל לחובתו של המערער, אולי אף יותר מאשר במקרה של חוב רגיל.

6.

בית המשפט המחוזי אף הצביע על כך שבמשך תקופה של שנים מספר עבד המערער בעבודה בה שכרו היה גבוה יחסית, ואף על פי כן הוא לא ניסה לסלק את חובותיו. בעניין זה לא נתן המערער הסבר מספק. אחד מן החובות הינו, כאמור, חוב לביטוח הלאומי בגין מזונות. בית משפט קמא הדגיש לצד החובה אף חוב זה. גם בנקודה זו לא מסר המערער הסבר ראוי. נוסף על כך הסתבר כי המערער הסתלק מעזבון אביו לטובת אמו. עובדה זו אינה אמורה לקבל משקל רב, שכן מסתבר שכל אחיו של המערער הסתלקו אף הם לטובת האם וכי מדובר למעשה בויתור על 1/12 חלקים בדירה קטנה. נקודה נוספת שמצביעה על חוסר תום לב מסוים הינה אי ציון בבקשה לצו כינוס של העובדה שלזכות המערער עומדים כספים בקופת גמל. יחד עם זאת, הסתבר כי בהמשך ציין המערער עובדה זו ומכל מקום מדובר בסכום זניח יחסית.

7.

סיכומו של דבר הוא שהתנהלותו של המערער מצביעה על חוסר תום לב מבחינות שונות. אף שלא כל טעמיו של בית המשפט המחוזי נראים לנו, הרי התוצאה הסופית מקובלת עלינו. אותן עובדות שבהחלט יש להתחשב בהן לחובת המערער מצביעות, בהצטברן יחד, על חוסר תום לב ברמה שהצדיקה דחייה של הבקשה לפשיטת רגל. עם זאת, חובה לומר כי דחיית הבקשה והערעור אינם סוגרים את הדלת במקרה זה בפני הגשתה של בקשה חדשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל.

הערעור נדחה. אין צו להוצאות.