ע"א 2268/98 בידרמן חברה לבטוח בע"מ נ. עזבון המנוח מתתיהו זהבי ז"ל

1.בתאריך 23.2.98 ניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה פסק-דין, בו חוייבה המבקשת לשלם למשיבים, תלוייו של מתתיהו זהבי ז"ל, פיצויים על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-, בסך 466,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט. בתאריך 19.3.98 ניתנה החלטה נוספת לפיה, לסכום הפיצויים שלעיל יש להוסיף סך 15,388 ש"ח בגין ריבית על הנזק הבלתי-ממוני שנפסק למשיב 5.

2.המבקשת הגישה לבית-המשפט המחוזי בקשה לעכב את ביצוע פסק-דינו עד למתן פסק-דין בערעור. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה. עיקר טעמיו היה כי לא הובאה בפניו כל ראיה כי המשיבים לא יוכלו להחזיר סכומים כלשהם אם בית-המשפט העליון יקבל את הערעור במלואו או בחלקו. בית-המשפט ציין כי המשיבים זכאים לגימלאות מהמוסד לביטוח לאומי וכי המשיבה 2 ירשה רכוש כלשהו מהמנוח. יתר-על-כן, לגבי המשיב 5, שנפסקו לו פיצויים בגין נזק בלתי-ממוני, ממילא הכסף יהיה מושקע בתוכנית חסכון עד הגיעו לבגרות. מכל אלה תוכל המבקשת להפרע אם תזכה בערעורה.

3.בתאריך 7.4.98 הגישה המבקשת ערעור על פסק-הדין לבית-משפט זה, ולאחר שנדחתה בקשתה לעיכוב ביצוע פסק-הדין על-ידי בית-המשפט המחוזי, הגישה את הבקשה המונחת בפניי.

בבקשתה, טוענת המבקשת כי המשיבים אינם בעלי אמצעים, ועל-כן, במידה שיתקבל ערעורה, לא תהא לה אפשרות כלשהי להפרע מהמשיבים. מאידך גיסא, לטענתה, עיכוב ביצוע פסק-הדין לא יגרום למשיבים נזק חמור משום שהסכום שנפסק להם הינו מעבר לנזקיהם כתלויים, נזקים המכוסים במלואם על-ידי תגמולי הביטוח הלאומי.

4.עיינתי בטענות המבקשת וכן בנימוקיו של בית-המשפט המחוזי בהחלטתו לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, ונחה דעתי כי אין מקום לשנות מהחלטתו. לא שוכנעתי כי אם תזכה המבקשת בערעורה, יהיה זה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמתו, וכי מאזן הנזקים נוטה בבירור לטובת המבקשת. אשר-על-כן, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית.