ע"א 228/13 זורגו בע"מ נ. עיריית אלעד

1.

עניינו של הערעור שבפנינו, בכתב תביעה מתוקן במסגרתו נתבעו המערערות, בין היתר, לשלם למשיבה פיצוי מוסכם בגין אי פינוי אתר מקרקעין שהוקצה למערערות על פי הסכם משנת 2002.

בית משפט קמא מצא, כי המערערות אכן לא פינו את האתר לאחר שנדרשו על ידי המשיבה מספר פעמים לעשות כן, ופסק לזכות המשיבה פיצוי מוסכם של 250 דולר ליום בגין התקופה החל מיום 30.8.2008 עד יום 1.7.2010, סה"כ 167,500 דולר השווים לסך 693,785 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

2.

על כך נסב הערעור שבפנינו, שרובו מתמקד בטענה שבית משפט קמא הרחיב את חזית המחלוקת גם לאירועים שארעו לאחר הגשת כתב התביעה ובכך קופחה הגנתן של המערערות.

3.

מנגד הלינה המשיבה בערעור שכנגד על אורך התקופה בגינה נפסק הפיצוי המוסכם, וטענה כי היה על בית המשפט לחשב התקופה החל מיום 17.9.2006.

4.

לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי יש לאמץ את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

5.

למעלה מן הצורך נציין, כי בית משפט קמא פירט ונימק בפסק דינו מדוע מצא לפסוק לחובת המערערות גם בגין התקופה החורגת מכתב התביעה (קרי, עד הפינוי בפועל), כאמור בסעיפים 10ג-ד לפסק דינו. נימוקים אלא מקובלים עלינו.

גם בהיבט המהותי לא מצאנו כי נפגעה זכותן של המערערות להתגונן בשל הרחבת החזית הנטענת.

6.

אשר על כן, אנו דוחים הערעור והערעור שכנגד.

לאור התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות.