ע"א 2287/00 שוהם מכונות ומבלטים בע"מ נ. שמואל הרר

1.המבקשת 1 היא חברה המפתחת ומייצרת, בין השאר, מערכות מבלטים לעיבוד אלומיניום. המשיבים עוסקים בייצור ושיווק פרופילים של אלומיניום, ומוצרי פרזול.

בשנת 1995 הגישו המבקשים תובענה כנגד המשיבים ובה עתרו לקבלת צו מניעה קבוע כנגד המשיבים האוסר עליהם לייצר ולשווק מבלטים תוך העתקת מבלטי המבקשים. נוסף על כך ביקשו המבקשים סעדים כספיים שעילתם סומכת על טענת עשיית עושר ולא במשפט ועל טענה בדבר הפרת זכויות יוצרים. במסגרת התובענה הזו ניתן בבית המשפט המחוזי צו מניעה זמני המונע מהמשיבים לייצר ולהפיץ את המבלטים האמורים. בקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים אוחדה בבית משפט זה עם שני תיקים אחרים ובפסק דינו, הכיר בית משפט זה בקיומה של עילת תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, בנסיבות מסויימות, מקום בו לא קמה ליצרן זכות מוכרת בדיני הקניין הרוחני או בשל עוולה של גניבת עין (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה בע"מ ואח' נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ ואח' (דינים עליון, כרך נד, 840).

2.ביום 14.2.2000, ניתן כנגד המשיבים פסק דין חלקי ולפיו זכאית המבקשת 1 לתבוע את המשיבים בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, מאחר ואלה עסקו בהעתקת מבלטים המיוצרים על-ידי המבקשים בדרך של "הנדסה חוזרת". בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' שטרנברג אליעז) מצא כי התנהגות המשיבים, הגיעה לכדי "התנהגות לא הוגנת במידה קיצונית". בית המשפט קבע כי המבקשת זכאית לסעד של השבת הרווחים שהפיקה המשיבה, שלא כדין, מייצור המבלטים. תקופת ההשבה הוגבלה לשלוש שנים בלבד, למן היום בו רשמה המבקשת 1 מדגם על מקצת החלקים שהרכיבו את המבלט. בית המשפט המחוזי לא מצא לראוי להאריך את צו המניעה הזמני שעמד בתוקף במשך חמש שנים וזאת מן הטעם שהארכת הצו עוד תעודד את מונופול המבקשים בתחום עיסוקם.

3.על פסק הדין החלקי שניתן בבית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה. טענתם העיקרית מופנית כנגד סירובו של בית המשפט ליתן להם סעד של צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים להמשיך בייצור ושיווק המבלטים. בקשה "לעיכוב ביצוע" שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחתה. מאזן הנוחות, כך קבע בית המשפט, נוטה לחובת המבקשים שהם גם יצרני המבלטים הבלעדיים כיום בשוק. פתיחת הענף לתחרות, תגרום למבקשים נזק כספי בלבד. בית המשפט ציין כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה חודש ימים לאחר מתן פסק הדין שביטל את צו המניעה, תקופה שבמהלכה יכולים היו המשיבים להערך לקראת ייצור המבלטים.

המבקשים שבים כיום ומבקשים "לעכב את ביצוע פסק הדין החלקי", ככל שהוא נוגע לביטול צו המניעה הזמני. לטענתם, צו המניעה הזמני עמד בתוקפו במשך 18 חודשים בלבד ולא במשך חמש שנים, כפי שקבע בית המשפט. המבקשים סבורים כי מאזן הנוחות נוטה לצידם, במיוחד לאור הסכנה כי שיווק המבלטים על ידי המשיבים יפגע קשות בשוק שפותח להפצת מוצרי המבקשים. הם מדגישים כי עומדת להם זכות שבדין, למנוע את העתקת מוצריהם כשזו נגועה בעשיית עושר ולא במשפט ומן הראוי שזכות זו תהנה מהגנה גם בעתיד.

4.דין הבקשה להדחות. ראשית דבר, הסעד המתבקש - הארכת צו המניעה הזמני עד למתן פסק הדין הערעור, אינו יכול לבוא בגדרה של בקשה לעיכוב ביצוע. משניתן פסק הדין ובוטל צו המניעה הזמני, ניתן לפנות לבית משפט זה בבקשה למתן סעד זמני בערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, ולא בדרך של בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

שנית ולגופם של דברים, שני הצדדים מודים כי צו המניעה הזמני כנגד המשיבים לא עמד בתוקפו במרבית התקופה בה התנהלו ההליכים בבית המשפט המחוזי והמשיבים רשאים היו בפועל להמשיך ביצור המבלטים, למצער, במשך שלוש שנים. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי הנזקים שיגרמו למבקשת אם יתקבל הערעור, אינם ניתנים לפיצוי כספי בדרך של מתן חשבונות, בדומה לחישוב רווחי המשיבים בתקופת ההשבה שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה נראה לי כי אין מקום ליתן צו להוצאות.