ע"א 2298/11 אשר לב נ. תכשיטי ר.א.ן גוב בע"מ

הנשיא א' גרוניס:

1.

המשיבה הגישה נגד המערערים בשנת 2004 תביעה כספית בסדר דין מקוצר בסכום של כ-2.7 מיליון ש"ח. לאחר שניתנה רשות להתגונן התנהל הליך שבסיומו נתקבלה התביעה. על כך הערעור שבפנינו.

2.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שהמשיבה העבירה למערערת 2 סכום של 600,000 דולר. בעוד שהמשיבה טענה שמדובר בהלוואה, הרי הצד שכנגד טען שמדובר בסכום שהועבר במסגרת שותפות מסוימת בין בעלי הדין. המערער 1 טען, כמו כן, כי הוא עצמו לא קיבל את הסכום של 600,000 דולר ולכן בכל מקרה אין עליו חובה להחזירו. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את טענותיהם של המערערים.

3.

במסגרת הערעור שבפנינו רואים אנו לנכון להתייחס בקצרה לשתי סוגיות: (א) האם מוטלת חובה על המערער 1 להחזיר הסכום. (ב) האם נטל הראייה להוכיח שמדובר בהסדר שותפות מוטל על המערערים או על המשיבה בהקשר למסמך מסוים עליו סומכים המערערים.

4.

לעניין השאלה השנייה נאמר כי הנטל מוטל היה על המערערים. נסביר העניין: המערערים טוענים כי מנהלה של המשיבה, רן גוב, חתם על מסמך, בצד חתימתו של המערער 1, בו נאמר שמדובר בשותפות וכי המשיבה קיבלה יהלומים מלוטשים בשווי של 600,000 דולר. רן גוב הכחיש חתימתו על המסמך. אין ספק שהנטל להוכיח כי הוא זה החתום על המסמך מוטל היה על המערערים, שביקשו להסתמך על המסמך האמור. נציין בהקשר זה כי בחקירתו הנגדית של רן גוב הוא כלל לא נשאל שאלות בעניין. כמו כן המסמך המקורי לא הוצג.

5.

באשר לשאלה הראשונה נציין כי מלשונו של המסמך עליו סמכה המשיבה בתביעתה עולה בבירור כי המערער 1 הוא זה שקיבל את "ההלוואה" (במאמר מוסגר נציין כי במסמך נזכרת המילה הלוואה). אף שהכסף נכנס לחשבונה של המערערת 2, הרי הלשון מלמדת כי גם המערער 1 אחראי להשבת ההלוואה.

6.

סיכומו של דבר שהערעור נדחה. המערערים יישאו בשכר טרחה בסכום של 50,000 ש"ח.