ע"א 2304/00 איתן צור נ. ברכה לוקוב

החלטתי לקבל את הבקשה להוצאת מוצג 21 מתיק המוצגים של המשיבים. אלה נימוקי:

ראשית, מכתב בי-דין המצורפים לתגובת המבקשת עולה כי המסמך האמור לא צורף לתיק נשוא ערעור זה או לתיק הקשור אליו, כי אם לתביעה קודמת שהוגשה על ידי המשיבים ונמחקה.

שנית, גם לגירסת המשיבים, המסמך לא הוגש וסומן כראיה העומדת בפני עצמה, כי אם צורף כנספח לתצהיר שהוגש במסגרת הליך ביניים. דיני הקבילות שונים כאשר מדובר בהליך ביניים ובהליך עיקרי, ולפיכך מסמך שנערך על ידי אדם שאינו עד בהליך, המהווה עדות שמיעה, יכול שיהיה מוגש כראיה בהליך הביניים, אולם אין הוא קביל בהליך העיקרי. מטעם זה, וכן על מנת להבהיר לצד שכנגד מהן הטענות המופנות כנגדו, אין ראיה שהוגשה בהליך ביניים משמשת בהכרח כראיה בהליך העיקרי. מכאן הכלל לפיו, "רצה בעל דין לכלול ראיה שהוגשה בתיק ההמרצה בין ראיותיו בתובענה גופה, עליו להגישה לבית המשפט כשמגיע תורו להביא ראיות בהתאם לתקנה 158, או לפחות להסתמך עליה במהלך הבאת ראיותיו, כאמור בתקנה 246. לא עשה כן, לא תהא הראיה ראיה בתובענה גופה".

מן האמור עולה כי המשיבים לא היו רשאים לצרף את המסמך לתיק מוצגיהם. הטענות בדבר היות המסמך מסמך רשמי של מינהל מקרקעי ישראל וכיוצא בזה עשויות לשמש נימוקים בבקשה להגשת ראיה נוספת, אך אין בהן כדי להתיר הגשת אותה ראיה נוספת ללא רשות.

הבקשה מתקבלת, איפוא. מוצג 21 יוצא מתיק המוצגים.