ע"א 232/14 צמח תערובת אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ. זוגורב קריין

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי חיפה ביום 26.11.2013 (ת"א 30072-02-13, השופט י ' כהן ).

2.

ביום 29.9.2005 נחתם בין המבקשת 1 (להלן: המבקשת ), שהיא חברה העוסקת בייצור מזון לבעלי חיים, לבין המשיב 1 (להלן: המשיב ) הסכם בו שנקבע כי המשיב ישמש למשך שנתיים כנציג הבלעדי של החברה בארמניה. ביום 15.2.2007 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף במסגרתו מישכן המשיב דירה הממוקמת ברחוב הילדים בקרית מוצקין (להלן: הדירה ), אשר הוא החוכר הרשום שלה, וכפי שהתברר בבית המשפט קמא בתו מתגוררת בה. בהסכם זה נקבע כי המישכון נעשה לצורך הבטחת "כל הסכומים המגיעים ושיגיעו" מהמשיב למבקשת ללא הגבלת סכום (להלן: הסכם המשכון ). המשיב טען כי באותה עת התכוונו הצדדים להקים מפעל משותף ליצור של מזון דגים בארמניה, והשעבוד נועד להבטיח את הסכומים שאותם הסכימה המבקשת להעמיד לצורך מימון חלקו של המשיב בהקמת המפעל. המבקשת, לעומת זאת, מכחישה כי התכוונה להקים עם המשיב מפעל משותף. בשלב מאוחר יותר נערכה טיוטה להסכם נוסף (להלן: טיוטת ההסכם ) בין המבקשת לבין חברת KareYan Exbajrner Ltd (להלן: חברת קריין ) שאחיו של המשיב היה בעל השליטה בה. טיוטת ההסכם כללה התייחסות ל"ערבותו האישית" של המשיב – ערבות אשר לטענת המבקשת היא המשכון שהוטל על הדירה. טיוטת ההסכם מעולם לא נחתמה – על ידי המבקשת, על ידי חברת קריין, או אף בידי המשיב – אך המבקשת טענה כי הצדדים פעלו על פיה.

3.

בחודשים נובמבר-דצמבר 2007 שלחה המבקשת לארמניה 15 מכולות של סחורה. אולם, חברת קריין שנקלעה לחדלות פירעון לא דרשה מכולות אלה וממילא לא שילמה תמורתן. לשיטת המבקשת, חובה של חברת קריין כלפיה עמד על סך של 277,235 דולר, ועל כן היא פעלה למימוש המשכון שהוטל על הדירה. בהמשך לכך, הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרתה עתר לסעד הצהרתי לפיו המשכון שנרשם על הדירה בטל מאחר שאינו חב כספים למבקשת, וכן למתן צו מניעה קבוע שיאסור על המבקשת לממש את המשכון.

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי המשיב שימש לאורך כל הדרך כנציגה של המבקשת בארמניה, ולא כנציגה של חברת קריין במערכת היחסים שלה עם המבקשת. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הסכם המשכון נועד להבטיח את פירעונם של כספים שהעמידה המבקשת לזכות המשיב, אך כי המשיב לא התחייב לפרוע בעצמו את חובותיה של חברת קריין. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי המבקשת לא הצליחה להוכיח מדוע המשיב, להבדיל מחברת קריין, חייב לה סכומים כלשהם, וכי היא לא גיבתה את טענותיה במסמכים. בית המשפט המחוזי הבהיר כי המבקשת אינה יכולה להיבנות מטיוטת ההסכם, שלא הוכח כי התגבש לכלל הסכם מחייב, מה גם שממילא המשיב לא היה אמור להיות צד לו. לפיכך, קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה, הורה על ביטול המשכון שנרשם על הדירה וכן הורה למבקשת להימנע מלנקוט בהליכים למימוש המשכון האמור.

5.

ביום 9.1.2014 הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהמשך לכך, ביום 4.2.2014 היא הגישה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין (למעלה מחודשיים לאחר שזה ניתן). לטענת המבקשת, סיכויי הערעור שהגישה הם מצוינים, שכן שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שהמשיב שימש כנציגהּ בארמניה, בעוד שלמעשה היה נציגה של חברת קריין והתחייב אישית לשלם עבור הסחורה שזו הזמינה לארמניה. המבקשת טוענת עוד כי חיובו של המשיב עולה במפורש מהסכם המשכון וכן גם מטיוטת ההסכם, אשר לטענתה נערכה גם על ידו. בהתייחס למאזן הנוחות, גורסת המבקשת כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין היא עלולה לעמוד בפני "שוקת שבורה" כיוון שלא תוכל להיפרע מהמשיב אם יתקבל ערעורה.

6.

המשיב מתנגד לבקשת עיכוב הביצוע וגורס כי סיכויי הערעור שהגישה אינם גבוהים, שכן פסק הדין מבוסס היטב על ממצאים עובדתיים, שרובם כלל אינם במחלוקת, ואילו טענותיה של המבקשת חסרות כל בסיס משפטי. המשיב 2, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ), ציין כי רשומה לזכותו משכנתה בדרגה ראשונה בסך של 251,000 שקל על הדירה, וכי בכפוף לשמירת זכויותיו מכוח משכנתה זו הוא מותיר לשיקול דעתו של בית המשפט את ההכרעה בבקשה דנן.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להתקבל, בכפוף לתנאים שיפורטו להלן. כידוע, בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת אפוא רק בהתקיים שני תנאים מצטברים – מאזן הנוחות (כאשר זה נוטה לטובת המבקש) וסיכויי הערעור (שככלל צריכים להיות טובים, ולכל הפחות לא חסרי סיכוי). בענייננו, דומה כי מאזן הנוחות (ששני הצדדים נמנעו מלהתייחס אליו כראוי) נוטה לטובת המבקשת, שכן עניינו של ההליך הוא במשכון הרשום על הדירה, כך שהמשמעות של הימנעות מעיכוב ביצועו של פסק הדין היא שהמשיב יהיה רשאי למכור את הדירה וכך המבקשת עשויה להתקשות להיפרע ממנו אם יתקבל ערעורה, מה גם שעל-פי האמור בפסק דינו של בית המשפט קמא הדירה היא הנכס היחיד של המשיב. לעומת זאת, המשיב לא הצביע על נזק ספציפי שייגרם לו כתוצאה מעיכוב ביצועו של פסק הדין. בנסיבות אלה, מאזן הנוחות שוקל באופן מובהק לטובתה של המבקשת. לעומת זאת, ניצבת בדרכה של המבקשת העובדה שסיכויי הערעור אינם נראים גבוהים במיוחד, בהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט קמא כולל קביעות עובדה ומהימנות רבות, אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. אולם, בשים לב לכך שלא ניתן לומר שהערעור חסר כל סיכוי – ניתן להיענות לבקשה במתכונת מידתית אשר במסגרתה עיכוב ביצועו של פסק הדין יותנה בהפקדת ערובה משמעותית לצורך הבטחת כיסוי הנזקים שעלולים להיגרם למשיב כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין (ראו למשל: ע"א 1981/13 אסעיד נ ' חליל , בפסקה 6 (4.6.2013)).

8.

סוף דבר: אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, במובן זה שהמשכון שנרשם לטובת המבקשת על הדירה לא יימחק עד להכרעה בערעור. סעד זה ניתן בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית משפט זה סך של 100,000 שקל במזומן או בערבות בנקאית להבטחת נזקי המשיב, וזאת עד ליום 24.2.2014 (ובנוסף לכתב התחייבות עצמית שכבר הפקידה עם הגשת הבקשה דנן). המבקשת תודיע למשיב ישירות על הפקדת הערובה מייד כשתעשה כן. אם לא תופקד הערובה יפקע מאליו עיכוב הביצוע. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.