ע"א 2358/03 אילן משעלי נ. ליגד השקעות בע"מ

בפניי בקשה לביטול החלטה שניתנה ביום 16.6.03, ובה נדחה הערעור שבכותרת לאחר שהמערערים לא הפקידו ערבון במועד שנקבע. לטענת המערערים, לא הודיע להם בא כוחם הקודם, עו"ד שפירא, על ההחלטה מיום 9.4.03 לפיה עליהם להפקיד ערבון בסך 1,500 ₪. לטענתם, רק במועד מאוחר יותר, לאחר שפנו לעו"ד שפירא ביזמתם, נודע להם על ההחלטה האמורה, ובבירור נוסף התברר להם כי הערעור נדחה עקב אי הפקדת ערבון. יצוין, כי אין המערערים מוסרים מתי אירעו דברים אלה. עוד יצוין, כי הבקשה שבפניי הוגשה ביום 12.8.03.

מתגובה שהוגשה על ידי עו"ד שפירא עולה, כי בינו לבין המערערים היה נתק. עו"ד שפירא מוסר, כי לאחר שנתקבלה בידיו החלטת כב' הרשם אוקון מיום 9.4.03, בה הוחלט לחייב את המערערים בהפקדת הערבון האמור, ניסה ליצור קשר למספרי טלפון שהותיר המערער בידיו, אך לא נענה. עו"ד שפירא מעלה השערה, כי בשל חובם הכספי של המערערים כלפיו, נמנעו מלחזור אליו. הוא מוסיף, כי גם פנייה שלו לעו"ד ידיד, על מנת שהלה יפעל כדי שהמערערים יפנו אליו, לא נשאה תוצאות. איפשרתי למערערים להגיב לתגובתו של עו"ד שפירא. חרף קבלת החלטתי בידם, הם בחרו שלא לעשות כן.

תכלית המכשיר של דחיית הליך באין הפקדת ערבון הינה, ביסודה, לאפשר לבית המשפט לשלוט ביומנו ולגרוע מן הרישום הליכים שנזנחו על ידי הצדדים (ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט פ"ד נו(1) 865). דחיית ההליך עקב אי הפקדת ערבון מבטאת, על פי גישה זו, "הנחה שבעל הדין מגלה בהתנהגות זו כוונה לנטוש את ההליך או מפגין חוסר אכפתיות לגבי ניהולו. אי ההפקדה מהווה גם התעלמות מהאינטרס של יתר בעלי הדין". ברוח זו נפסק עוד, כי "... סמכות הדחייה אינה יכולה לעמוד, כאשר מתחוור שלמחדליו של בעל הדין יש הסבר מניח את הדעת."

על פי אמת מידה זו, דין הבקשה שבפניי להידחות. מתברר, כי החלטת בית המשפט בעניין הערבון הומצאה כדין לבא כוחם של המערערים. מתברר עוד, כי אין ממש בטענת המערערים כאילו לא הודיע להם עורך דינם על חובתם להפקיד ערבון "מסיבה שאינה ידועה למבקשים", ובפועל היו אלה המערערים אשר בשל מחדלם לא נוצר קשר עם עורך דינם, ובשל כך לא נודע להם על ההחלטות בעניינם, אשר הומצאו כדין. מחדל זה גרם לכך, שהערבון לא הופקד במועד, ובעקבות זאת, לדחיית הערבון. אף שניתנה למערערים הזדמנות להתייחס לטענות בא כוחם הקודם, הם בחרו שלא לעשות כן. במצב זה, לא ניתן במקרה שבפניי הסבר מתקבל על הדעת למחדלם של המערערים. בהתנהגות זו של המערערים יש היבט של זלזול בבית המשפט ובבעל הדין שכנגד. הדבר פועל לחובתם, ומונע היעתרות למבוקש.

זאת ועוד, אף לא ניתן הסבר לפרק הזמן הממושך שבין בקשתם של המערערים לתחליף ערבון ובין הגשת בקשתם הנוכחית. לא למותר לציין, כי אף חלף פרק זמן של חודשים בין ההחלטה על דחיית הערבון לבין הגשת הבקשה שבפניי, ואף לכך לא ניתן הסבר מניח את הדעת. בפרק זמן זה התגבשה למשיבה ציפייה ראויה להגנה כי לא תוטרד עוד בהליכים ערעוריים במסגרת ההליך שבכותרת. בנסיבות העניין, אין הבקשה שבפניי מצביעה על טעם טוב, הגובר על ציפייה זו.

התוצאה היא, כי הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, איני מחייב את המערערים בהוצאות בגין בקשה זו.