ע"א 2383/13 מיכל סויסה נ. עיריית רחובות

בית המשפט הביע דעתו הלכאורית, כי הערעור של העיריה מעלה שאלות נכבדות.

בית המשפט הפנה שאלות לצדדים לגבי ההבחנה בין הממרטה לבין המשחטה. בהקשר זה הצביע בית המשפט על מכתבו של הווטרינר לעיריה, שם נאמר כי הוטרינר נתקל במפעיל בשם רחמים. מנגד, דומה כי אין חולק גרון הפסיקו להפעיל את המשחטה בשנת 1979, וכי קיימות אינדיקציות נוספות כי המשחטה הופעלה בפועל ע"י המנוח סוויסה (כגון העובדה שקו הטלפון עבר אליו, העובדה שמחובו של סוויסה קוזזו אגרות שחיטה, פסק דינו של כבוד השופט המר בבית משפט השלום, שם הוא מבדיל תחילה בין הממרטה לבין המשחטה אך בהמשך מזכיר כי המנוח סוויסה פינה את המשחטה בשוק ביל"ו תמורת המקום החדש, וכיוצ"ב). מובן כי אין באמור לעיל כדי לקבוע מסמרות בנושא.

מתברר כי יש שלושה פרמטרים למכלול היחסים בין הצדדים: פסק הדין לזכות התובעים מושא ערעור זה, פסק הדין לזכות העיריה בנושא הארנונה שסכומו עומד על כ-4.5 מליון ₪ (כולל סכום של כ-300,000 ₪ עבור בית המגורים של המנוח), וכן זכויות יורשי סוויסה במקרקעין עצמם.

לגבי הפרמטר האחרון, העיריה טוענת כי משחדלה מטרת החכירה, אין לסוויסה זכויות.

בית המשפט הציע לצדדים מתווה כולל של מחיקת כל החובות ההדדיים פלוס הכרה בזכויות סוויסה במקרקעין באחוז מסויים עליו יוסכם בין הצדדים, כאשר המקרקעין יוצעו למכירה לצד ג' או ירכשו ע"י העיריה על פי הערכת שמאי מוסכם. בדרך זו יפתרו כל הסכסוכים בין הצדדים.

הצדדים יודיעו לתיק בית המשפט בתוך 90 ימים אם הגיעו להסכמה ביניהם. בהעדר הסכמה, יועבר התיק להרכב.