ע"א 2389/20 יוסף יפרח נ. פלוני

1.

ביום 26.12.2010 אירעה תאונת עבודה, כאשר המשיב 1 נפל מגובה של 9 מטרים בעודו מבצע עבודות ציפוי אבן במסגרת עבודות בנייה שנעשו בהזמנת המערער, שהוא הבעלים של אתר הבנייה. כתוצאה מהתאונה נחבל המשיב 1 קשות בכל חלקי גופו, ונותר משותק בפלג גופו התחתון. בית המשפט המחוזי עמד על הקושי לקבוע ממצאים חד-משמעיים הן לעניין אופן קרות התאונה, הן לעניין אחריותו של כל אחד מהמעורבים. כך כלשונו, משום ש"למעט עדותו של נתבע 3 [המשיב 4] היו עדויות

התובע [המשיב 1] נתבע 1 [המערער] ו-נתבע 2 [המשיב 3] – בעייתיות ועל אף אחת מאותן עדויות לא ניתן לסמוך ובוודאי שלא באופן מלא". עם זאת, במלאכת מחשבת ותוך התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנות שהגיע בפסק דין מנומק ומפורט.

2.

לאחר עיון בכתובים שהונחו לפנינו ושמיעת טענות הצדדים, לא ראינו מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי בפסק הדין נושא הערעור. לצד זאת, סברנו כי חלקו של המערער בכלל מעשי הרשלנות אשר גרמו לתאונה הוא 20%, במסגרת האחריות ביחד ולחוד, ולא 30% כפי שקבע בית המשפט. זאת מאחר שמידת האשם של המערער אינה גדולה יותר מדרגת הרשלנות התורמת של הנפגע, המשיב 1 דכאן, כעניין משפטי. נציין כי לא ניתן לראות במערער "קבלן ראשי", מאחר שאין כל ממצא עובדתי שקובע כי הלה אירגן קבלים שונים לביצוע העבודות באתר הבנייה שבו אירעה התאונה.

3.

באשר להודעת צד ג' ששוגרה על ידי המערער לקבלן באתר הבנייה, המשיב 3 דכאן, הודעה זו תעמוד לדיון בהמשך, ככל שימצא המערער לנכון. זאת כאשר המשיב 3, כמי שהיה צד לכל ההליכים, לרבות הערעור הנוכחי (חרף אי התייצבותו), הינו כפוף לכל הממצאים והמסקנות שנקבעו לחובתו.

4.

אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל בעניין הודעת צד ג', אנו מפחיתים את אחריותו של המערער מ-30% ל-20% ובמקביל מעלים את חבותו של המשיב 3, מ-50% ל-60%. כך לעניין כלל הסכומים שנפסקו על ידי בית משפט המחוזי לטובת המשיבים 1 ו-2. בהתייחס לשאר הממצאים שנקבעו בפסק הדין נושא הערעור – אלה יוסיפו לעמוד בעינם.

5.

לעניין ההוצאות, לא היה כל מקום לשוב ולהעלות כלפי המשיב 4 את כל אותן טענות שנדחו אחת לאחת בבית המשפט המחוזי. ומשכך, המערער יישא בהוצאות המשיב 4 בערכאתנו בסך כולל של 10,000 ש"ח. מעבר לכך איננו עושים צו להוצאות בערכאה זו.