פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 2398/04
- ט'
בפני:
כבוד המשנה לנשיא א' מצא
המערערת:
עיריית טייבה
נ ג ד
המשיבות:
1. מ.ר.ר
שרותים בע"מ
2. מדינת ישראל
בקשות מטעם המערערת להארכת מועד להגשת תגובה;
תגובת המערערת לתגובת המשיבה 1 לבקשה לעיכוב ביצוע
בשם המערערת: עו"ד א'
שוסטר
בשם המשיבה 1: עו"ד א' חורי
החלטה
בהסכמת בא-כוח המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) מוארך המועד להגשת תגובת המערערת עד למועד הגשתה בפועל.
לפניי בקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 20.1.04, שלפיה חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 1,296,582 ₪ בתוספת ריבית והצמדה וכן הוצאות. בבקשתה, שהוגשה ביום 25.3.04, מבקשת המערערת לעכב את תשלומו של מלוא הסכום הפסוק עד להכרעה בערעור שהגישה על ההחלטה. ואולם, מתגובת המשיבה לבקשה התברר, כי רוב רובו של הסכום כבר נגבה מהמערערת - חלקו בהסכמתה (ביום 16.3.04) וחלקו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל (ביום 24.3.04) - כך שנותרה כיום יתרת חוב קטנה בסך 68,666 ₪ בלבד. לטענת המשיבה, המערערת ובא-כוחה ידעו עובדה זו בעת שהגישו את בקשתם לעיכוב ביצוע, אך הסתירו זאת בכדי לשפר את סיכויי הבקשה להתקבל. המערערת, שהתבקשה להגיב לתגובת המשיבה, לא הכחישה טענות אלו. תחת זאת טענה, כי היא "עומדת על בקשתה לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט הנכבד קמא ביחס ליתרת הסכום הפסוק", והוסיפה כי "המדובר בסך של 68,666 ₪, סכום נכבד לכל הדעות".
משהמערערת אינה עומדת עוד על עיכוב תשלומו של מלוא החוב הפסוק, ומשלא גילתה בבקשתה כי את חלקו הארי של הסכום כבר שילמה, איני רואה עוד יסוד לעכב את תשלום יתרת חובה היחסית קטנה. משכך לא אדרש לנימוקי המערערת לבקשתה לעיכוב הביצוע.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשס"ד
(14.7.04).
המשנה לנשיא