פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א 2426/02
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המערערים:
1. מכללת איסט
לונדון - השלוחה בישראל בע"מ
2. חיים שרון
3. שאול ארליך
נ ג ד
המשיבה:
י.ב.ג.ל. ניהול והשקעות 1997 בע"מ
ערעור על החלטת הרשם
בשם המערערים: עו"ד נ' בכר
בשם המשיבה: עו"ד איימן
אבו-רייא
החלטה
ערעור על החלטת הרשם (כבוד הרשם עודד שחם) שלא ליתן ארכה לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על ידי המערערים.
המערערים שלחו בקשת רשות לערער, שהגיעה לבית משפט זה במועד, ואולם הבקשה הוחזרה למערערים, בשל העובדה כי לא שולמה אגרה במועד. בדיעבד התברר, כי בשל טעות משרדית לא צורפה לבקשה המחאה בגין אגרת בית משפט כנדרש. המבקשים שלחו שנית את בקשתם, הפעם כשהיא כוללת את ההמחאה, ברם בקשה זו הגיעה לבית המשפט לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא, כפי שהוא קבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
לאור זאת, הגישו המערערים בקשה למתן ארכה שנידונה על ידי הרשם. הרשם קבע שטעות משרדית אינה נופלת ברגיל לגדר של טעמים מיוחדים, אותם יש להראות, לפי תקנה 528 לתקנות, לשם הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. אף שמדובר בטעות בתום לב, קבע הרשם, הצד הטועה הוא שנושא בסיכון לה. בנוסף, הדגיש הרשם את הסתמכות המשיבה על ההנחה שבחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, לא תוטרד היא עוד בהליכים מצד המערערים. בשל סיבות אלה מצא הרשם לנכון לדחות את הבקשה. על החלטתו זו נסוב הערעור שלפני.
המערערים טוענים כי שגה הרשם כאשר קבע שהמועד אותו יש לראות כמועד בו נתקבלה הבקשה במזכירות בית המשפט הוא המועד בו התקבלה הבקשה המלווה בהמחאה. לדידם, המועד הקובע הוא זה בו נקלטה הבקשה לראשונה (ללא ההמחאה לתשלום האגרה) בבית המשפט. הם מוסיפים - לחילופין כך נראה - כי היה על הרשם להתחשב "במידה הקלה של האיחור" כשיקול למתן הארכה. הם מדגישים את העוול שיגרם להם במידה שבקשת רשות הערעור שלהם לא תשמע בשל "גורמים פרוצדורליים גרידא".
בתגובתה, טוענת המשיבה שהגשת הבקשה מסתיימת בהשלמת כל הדרישות המתבקשות מעצם הגשתה. משום כך צדק הרשם בקובעו את המועד בו הוגשה הבקשה בשנית כמועד הקובע. אם תאומץ שיטת המערערים, כך לפי המשיבה, כל טעות תצדיק מתן ארכה, שכן קשה להעלות על הדעת מקרה של טעות משרדית שנעשתה בזדון.
לאחר שעיינתי בערעור ובתגובת המשיבה עליו הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. צדק הרשם בקובעו שהבקשה לא הוגשה כל עוד לא מולאו כל הדרישות המתחייבות על פי חוק לשם הגשתה. מקובלת עלי גם קביעתו כי בנסיבות העניין לא עומד לזכות המערערים כל טעם מיוחד שיצדיק מתן ארכה לפי התקנות.
הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"א באדר ב' תשס"ג
(25.3.2003).
ש ו פ ט