ע"א 2437/02 דב סובול נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ד' ברלינר, ז' המר ונ' אחיטוב) בע"פ 70370/01 (מיום 11.3.2002), בו דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ד' בארי) בת.פ. 10713/00 (מיום 17.1.2001).

1.כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 10713/00), המייחס לו עבירה של זילות בית המשפט (עבירה לפי סעיף 255 לחוק העונשין, התשל"ז1977-; להלן - חוק העונשין). כתב האישום נמחק (ביום 20.11.2000) בהסכמת הצדדים. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה כי המדינה תישא בהוצאות שנגרמו לו בהליך הפלילי, על פי סעיף 80(א) לחוק העונשין. המבקש טען כי לא היה מקום להגיש כנגדו את כתב האישום, וכי הגשתו גרמה לו לנזקים שונים. בית משפט השלום (השופט ד' בארי) דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי בידי התביעה היו ראיות לכאורה שהצדיקו את הגשת כתב האישום, וכי אין נסיבות אחרות המצדיקות את תשלום הוצאות ההגנה על-ידי המדינה. התביעה חזרה בה מכתב האישום, בהסכמת המבקש, בישיבה השנייה של בית המשפט, והמבקש לא נעצר בגין העבירה שיוחסה לו. המבקש ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ד' ברלינר, ז' המר, נ' אחיטוב). בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית משפט השלום מעוגנת בדין. גם הוא ציין כי המדינה חזרה בה מכתב האישום, לא משום שלא היו ראיות בתיק, אלא בשל המלצת בית המשפט.

2.על רקע זה הגיש המבקש בקשה זו לרשות ערעור. לטענתו, לא היה מקום להגיש נגדו את כתב האישום מלכתחילה. זאת משום שהוא מבוסס על דברים שיוחסו לו בפרוטוקול בעת דיון בבית משפט, שאין ערובה לנכונותם. המשיבה בתגובתה מציינת כי לדעתה אין מקום להיענות לבקשה. זאת משום שאין היא מצדיקה את היזקקות בית משפט זה, כערכאה שלישית, לדון בעניינו של המבקש. בנוסף, טוענת המשיבה כי הנמקת בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, מעוגנת בדין, ומשכך, אין מקום לתשלום הוצאות המבקש בנסיבות העניין. ביום 21.4.2002 התקבלה תגובת המבקש לתגובת המשיבה.

3.לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש נדון בשתי ערכאות שונות. על מנת שבית משפט זה ידון בעניין בפעם השלישית על המבקש להראות כי בקשתו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו (ראו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). טענותיו של המבקש לעניין הדיוק ברישום הפרוטוקול אינן מעוררות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית כאמור. המסקנות המשפטיות של הערכאות דלמטה עולות גם בקנה אחד עם ההלכה האחרונה שנקבעה בתחום זה (ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), ואין בבקשה על נימוקיה כדי לערערן.

4. הבקשה נדחית.