פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 2439/97 אבו מנה ג'ורג' נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה ערעור על הרשעה בשוד בנסיבות מחמירות במאפיה. נקבע כי זיהוי המתלונן זמן קצר לאחר האירוע, הודאת המערער בפני אחרים והתחייבותו להשיב את הכסף מספיקים להוכחת האשמה. הערעור על העונש של ארבע שנות מאסר נדחה לאחר שבא כוח המערער חזר בו ממנו.

העובדות

המערער הורשע בשוד בנסיבות מחמירות במאפיה. שודד הוציא 1,200 ש"ח מהקופה, פצע בסכין את נער בן כ-14 שניסה למנוע ממנו לצאת, ונמלט. המערער טען כי אינו השודד.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם די בעדות המתלונן שזיהה את המערער זמן קצר לאחר האירוע, בצירוף הודאה חוץ ואמירות על החזר הכסף, כדי להוכיח את אשמתו בשוד?

הלכות

  1. 1

    די בזיהוי המתלונן זמן קצר לאחר האירוע, בהודאה של הנאשם בפני אחרים ובהתחייבות להחזיר את הכסף, כדי להוכיח את אשמתו בעבירה, ובודאי כשמצטברות ראיות נוספות.

    ״ראיות אלה לבדן, ובודאי כשמצטברות אליהן ראיות נוספות כפי שהובאו בבית המשפט, די בהן כדי להוכיח את אשמת המערער בעבירה בה הורשע.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שוד בנסיבות מחמירות
  • זיהוי
  • עדות המתלונן
  • ערעור על העונש

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

2439/97

בפני:

כבוד

השופט ת' אור

כבוד

השופט מ' חשין

כב'

השופט י' גולדברג

המערער

:

אבו

מנה ג'ורג'

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור

על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 12.2.97 בת"פ 193/96 שניתן על

ידי כבוד השופט נ' עמית

תאריך

הישיבה: יב' בשבט התשנ"ח (8.2.98)

בשם

המערער: עו"ד אברהם פיינגולד

בשם

המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ

פסק-דין

המערער הורשע בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות. ביום המקרה נכנס אדם למאפיה בה נמצא המתלונן, נער בגיל כ14- שנים. הוא הוציא סכום כסף של 1,200 ש"ח מהקופה שבמאפיה, והחל מסתלק מהמקום. כשהנער ניסה למנוע ממנו לצאת מהמאפיה עם הכסף, עשה הגנב תנועה עם סכין שבידו, על מנת להרחיק את הנער מעליו, ותוך כדי זאת אף פצע את הנער בבטנו, וברח מהמקום.

טענת המערער היא, שלא הוא אותו שודד מהמאפיה, וכי על כן לא היה מקום להרשיעו.

דין הטענה להדחות. בית המשפט נתן אמון בעדות המתלונן וזיהויו את המערער, זמן קצר אחרי המקרה. המערער עצמו הודה במעשה בפני אחרים, ואף התחייב להחזיר את כסף הגניבה. ראיות אלה לבדן, ובודאי כשמצטברות אליהן ראיות נוספות כפי שהובאו בבית המשפט, די בהן כדי להוכיח את אשמת המערער בעבירה בה הורשע.

העונש שנגזר על המערער הוא ארבע שנות מאסר ושנה מאסר על תנאי בתנאים אותם קבע בית המשפט.

סניגור הנאשם חזר בו מהערעור על העונש, ועל כן גם חלק זה של הערעור נדחה.

סיכומם של דברים, הערעור כולו נדחה.

ניתן היום, יב' בשבט התשנ"ח (8.2.98).

ש ו פ

ט ש ו פ ט ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

עכב/

97024390.

E01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 2439/97

הלכות

  1. 1די בזיהוי המתלונן זמן קצר לאחר האירוע, בהודאה של הנאשם בפני אחרים ובהתחייבות להחזיר את הכסף, כדי להוכיח את אשמתו בעבירה, ובודאי כשמצטברות ראיות נוספות.