ע"א 2476/02 סיט תכנון וביצוע בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.זוהי עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לביטול פסק דין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה ביום 25.2.02 בתיק ע"ע 300144/98 והחזרת פסק הדין של בית הדין האזורי על כנו, ולחלופין, להחזרת הענין לבית הדין האזורי.

2.המשיב 2 עבד אצל העותרת ופנה בשנת 1994 בתביעה לתשלום פיצויי פיטורין לבית הדין האזורי לעבודה. הצדדים היו חלוקים בשאלה עובדתית בדבר נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד ביניהם, וכן בשאלה האם לאור נסיבות אלה זכאי המשיב 2 לפיצויי פיטורין. כן נחלקו הדעות בדבר זכאות המשיב 2 לפיצויי הלנה של פיצויי הפיטורין, במהלך הדיון הגיעו הצדדים לידי פשרה לפיה העותרת תשחרר למשיב 2 את מרכיב הגמל מחברת ביטוח אשר ביטחה אותו בביטוח מנהלים ותוסיף לו סך של 1,000 ש"ח. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק-דין.

זמן קצר לאחר מכן, פנה המשיב 2 לבית הדין האיזורי בבקשה לבטל את הסכם הפשרה על רקע טעות או הטעייה בכריתתו. טענתו היתה כי סבר עובר לכריתת ההסכם על פי מצג שהוצג לו כי הסכום לו יהיה זכאי מחברת הביטוח יעמוד על 30,000 ש"ח בעוד בפועל הוא זכאי ל- 9,000 ש"ח בלבד. בית הדין האזורי דחה את התביעה לביטול ההסכם בטענה כי מדובר בטעות בכדאיות העיסקה שאינה מזכה בביטול הסכם הפשרה.

המשיב 2 ערער לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין קבע כי המשיב 2 פוטר מעבודתו ואין זה סביר כי מי שתובע פיצויי פיטורין בגין 8 שנות עבודה יסכים להתפשר על סכום של 1,000 ש"ח בלבד. לכן, על פני הדברים, מדובר בהטעייה או בטעות יסודית ויש להניח כי הצדדים הבינו שמדובר בסכום של 31,032 ש"ח על סמך אישור חברת הביטוח. לאור זאת, הערעור התקבל והעותרת חוייבה לשלם למשיב 21,468 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית.

3.העותרת מעלה מספר טענות כנגד פסק הדין של בית הדין הארצי, ובהן שתי טענות עיקריות: פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי בכך כי בית הדין קבע ממצא לגבי שאלת הפיטורין בלא שזו נדונה לגופה ובלא שניתנה לעותרת הזדמנות להביא הוכחות לעמדתה לפיה המשיב 2 התפטר ולא פוטר מעבודתו. משביטל בית הדין את הסכם הפשרה, התחייבה המסקנה כי חיובי הצדדים שבים להיות כשהיו קודם להסכם, והיה מקום לדון ולהכריע בשאלת היסוד האם ארעו פיטורין או התפטרות העובד. שלילת זכות העותרת להביא ראיות בענין זה כמוה גם כחריגה מסמכות בית הדין, המצדיקה התערבות בית המשפט הגבוה לצדק למניעת עיוות דין.

4.שקלנו את טענות העותרת ובאנו לכלל דעה כי אין עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. עקרון הוא כי אין בית משפט זה נוהג להתערב בהחלטות בית הדין לעבודה אלא אם נפלה בהן טעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב זאת (בג"צ 3877/96 ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון נ' בית הדין הארצי לעבודה , דינים עליון מד 552; בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה , פד"י נא(2) 63, 88; בג"צ 3471/00 צויזנר נ' בית הדין הארצי לעבודה , דינים עליון כרך נח, 65; בג"צ 1520/91 וילנסקי נ' בית הדין לעבודה , פד"י מו(5) 502).

5.הענין נשוא העתירה אינו נופל בגדר הענינים בהם יתערב בית משפט זה בהחלטת בית הדין לעבודה. אין מדובר כאן בטעות משפטית מהותית אלא בפרשנות שניתנה על ידי בית הדין להסכם פשרה על רקע נסיבות כריתתו והבנתם המסתברת של הצדדים את תנאיו ואת השלכותיו. לפרשנות לא נילווה היבט עקרוני מהותי העשוי להשפיע על ציבור רחב, אלא היא ממוקדת לענין הקונקרטי שעמד לדיון בפני בית הדין. יתר על כן, לא נראה לנו כי שורת הצדק מחייבת התערבות בהכרעת בית הדין, משבנסיבות הענין, נראה על פניו, כי התוצאה אליה הגיע מתיישבת עם הצדק ואינה סותרת לו. מדובר במתן פיצויי פיטורין לעובד אשר הועסק במהלך 8 שנות עבודה בשירות העותרת והפיצויים שנפסקו לו עולים בקנה אחד עם הקבוע בדין והמקובל בשוק העבודה.

לאור דברים אלה, אנו דוחים את העתירה על הסף, באין עילה להתערבותנו. הסעד הארעי שניתן בהחלטת בית משפט זה ביום 7.4.02 מתבטל.

העותרת תשלם למשיב 2 הוצאות דיון זה בסכום כולל של 7,000 ש"ח.