ע"א 2499/02 מחמוד (בן כאיד) מחמוד נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור) מיום 11.2.02, בה נקבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.נגד העורר, קטין יליד 1986, וקטין אחר, שניהם תושבי הכפר עיסוויה, הוגש כתב אישום באשמת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והתפרעות. הרקע לאישומים בכך כי ביום 26.12.01 זרקו הנאשמים יחד עם קטינים אחרים אבנים מצוקי עיסוויה לעבר כלי רכב אשר נסעו בכביש מעלה האדומים בכוונה לפגוע בכלי הרכב ולסכן את בטיחותם.

בית המשפט המחוזי עמד על המסוכנות המשתקפת מן המעשים המיוחסים לעורר, כמו גם על העובדה כי תלוי ועומד נגדו תיק נוסף באשמת מעשים דומים והיה ער לחלופת המעצר המוצעת בעניינו באיזור באר שבע. בהינתן כל אלה הגיע למסקנה כי אין מנוס ממעצר העורר עד תום ההליכים חרף גילו הצעיר.

3.ב"כ העורר עמד בטיעוניו על עובדת קטינותו של העורר, על כך כי אין לו עבר פלילי קודם ועל כך שהוצעה חלופת מעצר בענייננו מרוחקת מירושלים, שיש בה כדי להקהות את מסוכנותו. כן עמד על כך שהמשפט המתנהל בעניינו עשוי להימשך זמן, ונוכח משקלם המצטבר של מכלול הנתונים, ביקש לשנות מהחלטת המעצר שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי ולשחרר את מרשו.

ב"כ המדינה עמד בהתנגדותו לשחרור בנסיבות העניין.

4.שקלתי את מכלול נתוני הענין, על רקע החלטת בית המשפט המחוזי וטיעוני הצדדים, ובאתי לידי מסקנה שחרף הקושי הנעוץ בגילו הצעיר של העורר, אין מקום לשחררו בחלופת מעצר.

העבירות בהן הוא מואשם הן קשות וחמורות. זריקת אבנים ממרומי צוקים בכפר עיסוויה אל עבר מכוניות הנוסעות בכביש טומנת סיכון ישיר ומיידי לחיי אדם. סיכון וחומרה מיוחדים נילווים למעשים כאשר הם נעשים בחבורה ומצביעים על התארגנות אסורה שפגיעתה קשה. הימים הם ימים קשים בהם נהרגים מדי יום אזרחים תמימים ממעשי איבה וטרור. על רקע זה, מעשי התפרעות וסיכון חיי אדם בנתיבי תחבורה מקבלים מימד של חומרה מיוחדת, וקשה לנתק את מעשי הפרט מחומרת הארועים הכוללים המתרחשים באיזור. הנוקט במעשים המיוחסים לעורר פועל ממניעים לאומניים - בין מכח הכוונת אחרים ובין מכח יוזמתו הוא, ומטבע הדברים, מניעים מסוג זה אינם כרוכים בדרך כלל בגילוי אלימות נקודתי חד פעמי, אלא עלול להיות להם המשך במעשי אלימות נוספים, במיוחד על רקע השתלהבות יצרים כללית, הסוחפת בראש ובראשונה נערים שטרם עמדו על מכלול ההשלכות הנובעות ממעשיהם. ואכן, נגד העורר בענייננו תלוי ועומד כתב אישום נוסף באשמת התפרעות ונסיון לתקיפת שוטרים. מכאן, כי מסוכנותו של העורר, חרף גילו הצעיר, אינה עומדת בספק.

בחנתי את תסקיר קצין המבחן, ועולה ממנו התרשמות חיובית מהעורר. כלולה בו חלופת מעצר בבית דודתו בכפר בדואי באיזור באר שבע. חרף המשקל הממשי שאני מייחסת להתרשמות קצינת המבחן מהעורר, לא השתכנעתי כי יש בחלופה המוצעת כדי לתת מענה למסוכנותו של העורר - מסוכנות העשויה לחרוג מגבולות מקום וזמן מוגדרים. בהינתן המתחים המיוחדים המאפיינים את התקופה על רקע העוינות הגוברת בין חלקי האוכלוסיה, אין אף להוציא מכלל אפשרות קיום קושי להבטיח על תנאי מעצר הבית, ועשוי להיות קושי להבטיח את הופעתו הסדירה של העורר למשפטו, ושמא אף חשש להימלטותו לאיזור עוין.

על רקע מכלול שיקולים אלה, וחרף גילו הצעיר של העורר, החלטתי לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בית המשפט המחוזי בעינה