ע"א 2501/13 יולש בר נ. דינה סעדון

המערערים עותרים להפחתת סכום העירבון - אשר הועמד על ידי המזכירה הראשית על סך של 35,000 ש"ח - לסך של 10,000 ש"ח.

בבקשתם לא טוענים המערערים כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם להפקיד עירבון בשיעור שנקבע. אדרבא. המערערים ציינו בבקשתם כי "מצבם הכלכלי מניח את הדעת ואין כל סיבה לחשוש כי לא יצליחו לפרוע חיוביהם בגין הוצאות, ככל שיושתו כאלה". את בקשתם משתיתים המערערים על הטענה כי סכום העירבון שנקבע אינו משקף את סכום ההוצאות בהן יחוייבו, אם יידחה ערעורם. בהקשר זה הם טוענים כי למעשה רק המשיבים 1-2 הן משיבים רלבנטיים לערעור ומדובר בבעל ואישה המיוצגים על ידי עורך דין אחד. כן מציינים המערערים כי בבית המשפט קמא חוייבו בהוצאות בסך של 15,000 ש"ח ויש להניח כי ההוצאות שייפסקו בערכאה זו יהיו נמוכות יותר; כי שווי הנכס נשוא ההליך נמוך מסכום העירבון שנקבע והדבר אינו סביר; וכי היקף ההליך אינו גדול. כן טוענים המערערים כי סיכויי ההליך טובים.

המשיבים 1-2 מתנגדים לבקשה.

משכאמור אין בפי המערערים כל טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית, ראוי לקבוע בהליך זה עירבון בשיעור המקובל בהליכים כגון דא. מרבית השיקולים אותם מנו המערערים בבקשתם הינם אכן שיקולים רלבנטיים לעניין קביעת גובה העירבון (למעט טענתם בדבר סיכויי הערעור, אשר כפי שהם עצמם ציינו הינו שיקול רלבנטי למתן פטור במקרה בו מוכח חוסר יכולת כלכלית, ושווי הנכס נשוא המחלוקת שאינו יכול להוות שיקול מרכזי בעניין). ואולם בשונה מטענתם של המערערים לא ניתן להניח כי אם יידחה הערעור יחוייבו בהוצאות בסכום הנופל מן הסכום בו חוייבו בבית המשפט קמא (אשר ניתן להניח כי נקבע בין היתר בשים לב לעובדה שתביעת המשיבים 1-2 התקבלה בחלקה בלבד), וגם אם אכן רק שניים מן המשיבים (המיוצגים על ידי בא-כוח אחד) הינם משיבים רלבנטיים לערעור, כטענת המערערים, איני סבורה כי סכום העירבון שנקבע חורג באופן משמעותי מן הסכום אותו ראוי לקבוע בהליך זה.

לאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין מצאתי כי ניתן להפחית את העירבון במידה מסויימת ולהעמידו על סך של 30,000 ש"ח.

המערערים יפקידו עירבון בשיעור זה בתוך 21

ימים ממועד המצאת ההחלטה לידיהם, ולא - יירשם ההליך לדחיה ללא הודעה נוספת.