ע"א 2502/16 ג'יאקומו נגרין נ. ( חברה רשומה בארה"ב ) RWL WATER' LLC

בקשה למתן סעד זמני בערעור - עיכוב ביצוע הליך הערכת שווי על-ידי המשיב 2 (המשיב הפורמאלי; להלן: המשיב )

- וזאת עד למתן פסק דין בערעור המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.2.2016 ב-ה"פ 33075-04-14 (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ).

רקע

1.ביום 31.12.2009 נחתם הסכם (להלן: הסכם הרכישה ) לרכישת מניותיהם של המבקש ואמו בחברת נירוסופט תעשיות בע"מ (להלן: החברה ) על-ידי חברת ת.מ.ב. תשתיות מים בישראל בע"מ. בהמשך, העבירה האחרונה את מניות החברה שרכשה מהמבקש ואמו למשיבה 1 (להלן: המשיבה ), אשר נכנסה בנעליה לעניין הסכם הרכישה. תוכנו של הסכם הרכישה פורט בהרחבה בהחלטה מושא הערעור. בתמצית ייאמר, כי הסכם הרכישה קובע שהמבקש ואמו יהיו זכאים לתמורה נוספת בשיעור של חמישה אחוזים מהשווי הכולל של החברה כעסק חי, כפי שזה יוערך לאחר שלוש שנים מיום סגירת הסכם הרכישה, וזאת בתנאי שהשווי המוערך של החברה יעמוד על שלושים מיליון דולר או יותר. עוד נקבע, כי במידה שהערכת השווי אכן תגיע לסכום האמור, אזי התמורה הנוספת לא תהא נמוכה מסך של שניים וחצי מיליון דולר ולא גבוהה מסך של חמישה מיליון דולר. כמו כן, כללו הסכם הרכישה והנספח לו, התייחסות פרטנית לאופן בו תבוצע הערכת השווי. כך, בין היתר, נקבע כי הערכת השווי תתבצע על-ידי מעריך שיבחרו הצדדים שהחלטתו תהיה סופית ומחייבת, כאשר זה האחרון יקבל לבקשתו מסמכים מהחברה וייפגש עם הנהלתה לשם ביצוע הערכת השווי. הוסכם, כי בהמשך ישלח המעריך טיוטה של הערכת השווי לצדדים, יקבל את הערותיו של כל אחד מהצדדים, וכשבוע לאחר מכן יגיש את חוות דעתו הסופית. הצדדים בחרו את המשיב כמעריך שיבצע את הערכת השווי האמורה.

2.בחלוף כשלוש שנים פנו המבקש והמשיבה (בין לבין, למרבה הצער, נפטרה אמו של המבקש, כאשר נטען כי זכויותיה בכל הנוגע להסכם הרכישה הועברו למבקש) למשיב על-מנת שיבצע את הערכת השווי כפי שהוסכם בהסכם הרכישה. דא עקא, בין הצדדים התגלעו מחלוקות ביחס לאופן עריכת הערכת השווי, ובעיקר לעניין העברת מסמכי החברה שביקש המשיב לצורך ביצוע הערכת השווי לעיונו של המבקש. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות בסוגיה, ונוכח המחלוקות ביניהם, הודיע המשיב לצדדים כי אין בכוונתו להתחיל בביצוע ההערכה אותה הזמינו שני הצדדים ממנו כל עוד העניין אינו מוסכם על שני הצדדים כאחד, וזאת לאחר שבתכתובת אלקטרונית קודמת ששלח לצדדים הבהיר כי אין מקום להפוך את הליך הערכת השווי להליך של התדיינות משפטית וגילוי מסמכים בין הצדדים. בהמשך, ביום 21.2.2014, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה, בגדרה ביקש סעד הצהרתי לפיו המשיבה מחויבת להעביר לו העתק מכל מסמך או נתון אשר היא או החברה העבירו ותעברנה למשיב לשם ביצוע הערכת השווי. המשיבה התנגדה למתן הסעד ההצהרתי.

3.בית המשפט המחוזי הבהיר בפסק דינו כי הסכם הרכישה, כמו גם הנספח שצורף לו, אינם מתייחסים לשאלת העברת המסמכים בין הצדדים. עם זאת נקבע, כי כללי הצדק הטבעי והזכות להליך הוגן חלים במקרה דנא, ומכוחם יש להורות למשיבה להעביר לעיון המבקש מסמכים אשר הועברו למשיב לצורך ביצוע הערכת השווי, וזאת במועד מסירת טיוטת חוות דעת המשיב לצדדים. עוד נקבע, כי ככל שחלק מהמסמכים האמורים כוללים לגישת המשיבה סודות מסחריים, תפרט זו האחרונה בתצהיר לגבי כל מסמך שכזה מהם הנתונים הקיימים בו העונים להגדרת המונח "סוד מסחרי" בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. נקבע, כי פירוט המסמכים בהם יש לטענת המשיבה סוד מסחרי יועברו למבקש עם העברת טיוטת חוות הדעת של המשיב לצדדים, כאשר בטיוטה יציין המשיב את רשימת המסמכים עליהם התבסס, ולצד כל מסמך יציין את הודעת המשיבה לעניין סוד מסחרי כלשונה. בית המשפט הדגיש, כי הצדדים עצמם קבעו בהסכם הרכישה ובנספח לו שהמשיב הוא שיקבע אילו מסמכים על החברה והמשיבה להעביר לו לפי שיקוליו המקצועיים. כן קבעו הצדדים, כי הם יהיו רשאים להעיר הערותיהם – הנוגעות לגופה של חוות הדעת ולעניין המסמכים עליהם התבסס המשיב ומסמכים נוספים שהיה עליו לבקש – במועד העברת טיוטת חוות דעת המשיב לעיונם. כלומר, ההסכם שנערך בין הצדדים קובע מועד זה במפורש כמועד בו ישמעו הערותיהם. הובהר, כי לו חפץ המבקש בהליך שונה בו ייחשף המשיב להערות הצדדים עוד בעת עריכת הטיוטה, היה עליו לגבש הסכם שונה לחלוטין מזה שאליו הגיעו הצדדים.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין. לשלמות התמונה יצוין, כי המבקש פנה למשיב וביקש כי זה ימתין עם ביצוע עריכת חוות הדעת עד לסיום הליכי הערעור, בעוד שהמשיבה דרשה כי יחל במלאכה. ביום 20.3.2016 הבהיר בא-כוח המשיב למבקש כי "ניתן פסק דין, וכל עוד אין צו עיכוב ביצוע, ברור שעל יובל [המשיב – צ.ז.] להתקדם בעבודה". לפיכך, הגיש המבקש את הבקשה דנא, בגדרה מבוקש סעד זמני לפיו יעוכב ביצוע הליך הערכת השווי עד למתן פסק דין בערעור. כן ביקש המשיב כי יינתן סעד ארעי במעמד צד אחד עד למתן החלטה בבקשה למתן סעד זמני בערעור. בהחלטתי מיום 27.3.2016 ניתן צו ארעי כמבוקש.

טענות הצדדים

4.לטענת המבקש סיכויי ערעורו גבוהים ביותר, והוא מפרט באריכות את השגיאות שנפלו לגישתו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, עת נקבע כי מועד העברת המסמכים לידי המבקש יהא מועד העברת טיוטת חוות הדעת, וכי המסמכים ובהם סודות מסחריים לא יועברו לעיון המבקש. המבקש מוסיף וטוען, כי היה על המשיב לדבוק בסירובו לבצע את הערכת השווי עד לסיום הליכי הערעור, בין היתר, משום שזה האחרון הבהיר בעבר כי הוא ימתין עם ביצוע עבודתו עד לקבלת החלטה סופית של בית המשפט, ומשום שבפועל פסק הדין לא קבע כל הוראה אופרטיבית לגבי המועד בו עליו לערוך את חוות הדעת, כי אם רק לגבי אופן ביצועה. עוד נטען, כי אם לא יינתן הסעד הזמני, עלול הערעור להיהפך לתיאורטי בלבד, וכי אין זה סביר להמשיך בהליך הערכת השווי לפני שניתן פסק דין חלוט בעניין מנגנון העברת המסמכים. לבסוף הדגיש המבקש, כי למשיבה לא צפוי להיגרם כל נזק ממתן הסעד הזמני, כאשר המבקש הוא בעל האינטרס לקבל את כספו בעוד שהמשיבה רק מרוויחה מכך. נוכח כלל האמור נטען, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו של המבקש. יצוין, כי בפתח הבקשה הבהיר המבקש שאין צורך בצירופו של המשיב כמשיב פורמאלי בבקשה, כאשר האחרון צורף רק כדי למנוע העלאת טענות על-ידי המשיבה.

5.לטענת המשיבה, פסק הדין העניק למבקש את הסעד העיקרי שביקש, כאשר אין לו כל צורך של ממש במסמכים עובר לקבלת טיוטת חוות הדעת, וכאשר המבקש מעלה בטרם עת חששות ביחס למסמכים שלגביהם עשויה המשיבה לסבור שהם כוללים סודות מסחריים. נוכח האמור, לגישתה, דין הבקשה להידחות על הסף, שכן אין כל טעם בערעור שהוגש, והוא נועד להשגת מטרות זרות לסעד העיקרי שהתבקש, בין היתר, התערבות והשפעה על עבודתו של מעריך השווי. עוד נטען, כי המבקש מנסה לדחות את מועד עריכת חוות הדעת למועד בו ישתפרו מכירות החברה ויגדל שוויה, על-מנת להגיע לשווי הדרוש לו בכדי לקבל את התמורה הנוספת. המשיבה מבהירה כי פסק הדין מבוסס על ההסדר החוזי בין הצדדים ומשכך, סיכויי הערעור אפסיים. אשר למאזן הנוחות – המשיבה מציינת כי הליך הערכת השווי היה אמור להתחיל בחודש מרץ שנת 2013, כאשר המשיבה מצויה במשך שלוש שנים בחוסר ודאות בנוגע לתקציבה נוכח פעולותיו של המבקש לעיכוב ההליך, כאשר למבקש לא יגרם כל נזק מעריכת חוות הדעת עתה. לבסוף, מבקשת המשיבה למחוק את המשיב כמשיב פורמאלי בערעור, שכן יסודו במחלוקת שבינה לבין המבקש.

דיון והכרעה

6.לאחר העיון בבקשה ובתגובת המשיבה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

7.מבלי לטעת מסמרות, על-פניו התרשמתי כי סיכויי ערעורו של המבקש אינם מהגבוהים. בצד זאת, דומה כי את המשקל העיקרי בבחינת הבקשה דנא יש ליתן לשיקולי מאזן הנוחות. ערעור המבקש נוגע לאופן ולמועד בהם יש לאפשר לו לעיין במסמכים שהעבירו ותעברנה החברה והמשיבה למשיב לצורך עריכת חוות הדעת. משכך, ברי כי ביצוע הליך הערכת השווי בעת שהערעור טרם הוכרע, למעשה ייתר את הערעור ויהפכו לתיאורטי, כטענת המבקש. יצוין, כי המשיבה אמנם הצביעה על חוסר הוודאות בו היא נתונה נוכח התמשכות ההליך המשפטי בכל הנוגע לאופן ניהול עסקיה, אך דומה כי טענה זו היא כוללנית ונכונה ביחס לכל הליך משפטי שטרם נעשה חלוט, מבלי שהמשיבה מצביעה על החלטות או תכניות ניהוליות קונקרטיות ש"מצויות במגירה" ולא ניתנות לביצוע עד לסיום הליך הערכת השווי או על נתונים דומים.

8.נוכח האמור, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ועל כן ראיתי להיעתר לבקשה ולהורות על המשך תוקפו של הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 27.3.2016 עד להכרעה בערעור, ובלבד שעד ליום 10.5.2016 יפקיד המבקש בקופת בית המשפט סך של 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, לפיצוי מי שאליו מופנה הצו הזמני, בגין כל נזק שייגרם עקב מתן הצו הזמני, לרבות אם יבוטל הסעד, יידחה הערעור או יתברר כי לא הייתה הצדקה למתן הסעד הזמני.