ע"א 2507/02 מדינת ישראל נ. אחמד בן חדר מרהג'

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט אמינוף) בב"ש 1411/02 בת.פ 1051/02, בה החליט לשחרר בערובה בתנאי מעצר בית מלא את שלושת המשיבים, וזאת עד לקיום דיון בבקשה למעצרם עד תום ההליכים ומתן החלטה בה.

2.המשיבים מואשמים בעבירות חמורות של סחר בסמים. באישום הראשון מיוחסות להם עבירות של סחר ויבוא סמים מסוכנים של הרואין במשקל של חצי ק"ג וחשיש במשקל של 9 ק"ג, ואילו באישום השני מיוחסות למשיב 1 עסקות סחר בסם מסוג חשיש בחמש הזדמנויות שונות כאשר העסקה האחרונה כרוכה בסם במשקל של 20 ק"ג. לכל המשיבים הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות סמים, והעבירות המיוחסות להם בתיק זה בוצעו, על-פי הנטען, בעת היותם אסירים ברשיון.

3.ביום 25.2.02, הגישה המדינה את כתב האישום נגד המשיבים ובאותו מועד ביקשה את מעצרם עד תום ההליכים. דיון ראשון בבקשה התקיים ביום 17.3.02, ובו נדרשה המדינה להציג תעודת חסיון לישיבה הבאה שנועדה ליום 19.3.02. במועד זה הציגה ב"כ המדינה תעודת החסיון ונשמעו טיעונים לענין התעודה וחומר החקירה בתיק. במסגרת דיון זה התברר כי בבית המשפט בנצרת מתנהלים הליכים נוספים בהם מצוי חומר ראיות של האזנות סתר בהן מעורב המשיב 1, אולם המדינה לא ראתה חומר זה כחלק מחומר חקירה הרלבנטי להליך הנוכחי. חרף זאת נקטה ב"כ המדינה בעמדה כי המשיבים חופשיים לעיין בחומר זה כפי שיראו לנכון, ומאוחר יותר אף הביעה נכונות להעמידו לרשותם ביוזמתה. ב"כ המשיבים טענו כי לא ידעו כלל על חומר זה בתיקים האחרים, וביקשו לשחרר את המשיבים למעצר בית כדי שיוכלו במהלך הזמן הקרוב ללמוד את חומר החקירה הנוסף בטרם תידון הבקשה למעצר עד תום ההליכים לגופה.

4.בית המשפט המחוזי נענה לבקשת המשיבים והחליט על שחרורם בתנאי מעצר בית מלא, תוך שהוא קובע את הדיון בגופה של בקשת המעצר עד תום ההליכים ליום 8.4.02. נימוקיו להחלטה זו הם כדלקמן:

העבירות נשוא האישום הראשון בוצעו בספטמבר 2001, ואילו המשיבים נעצרו רק בתחילת פברואר 2002; עד להגשת האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים לא טרחה המדינה להגיש תעודת חיסיון; על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי רשאי סניגור לעיין בכל חומר שנאסף בידי הרשות החוקרת ולהעתיקו, ומשמעות הדבר היא בין שהחומר מצוי בידי תובע ובין בידי גורם אחר; לא יתכן כי נאשמים שכנגדם מוגש כתב אישום לא יוכלו לעיין בחומר חקירה שעשוי אולי לשמש להגנתם גם בשלב מעצר עד תום ההליכים, ומה שעשוי להיחשב כחומר רלבנטי בידי סניגור אינו בהכרח כזה בעיני המאשימה.

5.המדינה עוררת על החלטה זו וטענתה העיקרית הינה כי הנימוקים לשחרורם של המשיבים אינם עומדים במבחן הביקורת. לטעמה, המדובר הוא באישומים חמורים כנגד נאשמים שלהם עבר פלילי מכביד, ואינטרס הציבור עלול להיפגע קשות משחרורם בטרם נדונה הבקשה להארכת המעצר לגופה על כל השלכותיה וזאת, כאשר מנגד, התנהגות התביעה היא ללא דופי, ולא נגרם בעטייה כל עיוות דין למשיבים.

6.ב"כ המשיבים חזרו על טיעוניהם שהעלו בבית משפט קמא ועיקרם - כי נשללה מהם האפשרות לעיין בכל חומר החקירה הרלבנטי לקראת הדיון בבקשת המעצר, וכי כאשר מצרפים לכך את עובדת הגשת תעודת החסיון באיחור, יש לאמץ את החלטת בית משפט קמא ולהורות על שחרור המשיבים, שכן אין עליהם לשאת את התמשכות הדיונים בבקשה כשהם מוחזקים במעצר.

7.נתתי דעתי למכלול נסיבות הענין, ומסקנתי היא כי אין להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה, יש לבטל את ההוראה על שחרורם של המשיבים ולהחזיקם במעצר עד לדיון בבקשת המעצר והחלטה בה, בתנאים שיובהרו להלן. אלה הטעמים:

השאלה היחידה המחייבת מענה בענייננו הינה האם לכשמוגש כתב אישום ובצידו בקשה למעצר עד תום ההליכים ועולה במסגרת הדיון בבקשה שאלה ביחס למסגרת חומר החקירה הרלבנטי אותו יש להעמיד לעיון הסניגוריה - האם ראוי כי התמשכות מסוימת של ההליך עקב מחלוקת זו תביא לשחרורם מן המעצר של הנאשמים עוד בטרם היה סיפק לבית המשפט לדון לגופה של בקשת המעצר ולבחון אותה לפרטיה.

אין להוציא מכלל אפשרות קיומם של מצבים חריגים בהם עלולה התמשכות של הליך להביא לעיוות דין חמור לנאשם המוחזק במעצר באופן העשוי אף להצדיק את שחרורו למרות שטרם ניתן היה לדון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים לגופה. אולם זה אינו המקרה. משך הזמן העיקרי שחלף מהגשת הבקשה עד לדיון הראשון מקורו העיקרי בצרכי הסניגוריה; כתב החסיון, אף שטוב היה אילו הומצא קודם לכן, הוגש בתוך יומיים מאז החליט בית משפט קמא על המצאתו; חומר החקירה הנוסף מהתיקים האחרים, בין אם הוא מהווה חומר חקירה רלבנטי לצורך הליך זה ובין אם לאו, היה זמין לעיון הסניגוריה, וניתן היה תוך פרק זמן קצר לקבלו ולעיין בו. ברי כי נסיבות אלה, גם אם הן מצריכות אורכה קצרה נוספת עד לדיון בבקשת המעצר אינן מצדיקות שחרורם של משיבים, במיוחד בנתונים האמורים בתיק זה. מדובר בעבירות חמורות של סחר בסמים בכמויות ניכרות, המיוחסות לנאשמים בעלי עבר פלילי, בין היתר בתחום הסמים, ואשר על-פי הנטען עברו את העבירות בעודם אסירים ברשיון. תשתית הראיות טרם נבדקה, ועמה לא נבחנה מסוכנותם של המשיבים, כמו גם אפשרות לקיום חשש כי שחרורם עלול לגרור שיבוש הליכי משפט או שמא הימלטות מן הדין. אין יחס ראוי בין ההכבדה המסוימת המוטלת על הנאשמים עקב הצורך בדחייה קצרה נוספת של הדיון בבקשת המעצר בעניינם לבין הסכנה החמורה לאינטרס הציבורי משחרורם לאלתר - ולו לפרק זמן קצר - בלא שנבחנו עד תום ההשלכות משחרור אפשרי כזה במסגרת בקשת המעצר. לאור כל אלה, החלטת שחרורם של המשיבים אינה יכולה לעמוד.

8.אני מחליטה, איפוא, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, וקובעת כי המשיבים יישארו במעצר עד למתן החלטה על ידי בית המשפט בבקשת המדינה לעוצרם עד תום ההליכים, ובכפוף לה. כן אני מורה לתביעה להגיש לאלתר

את חומר החקירה הנוסף שברשותה לעיונה של הסינגוריה, וממליצה בזה כי, במידת האפשר, יוקדם הדיון בבקשת המעצר ומתן החלטה בעניינה ככל שניתן על-פי יומן בית המשפט ובאי כוח הצדדים.