ע"א 252/99 בנימין ביטון נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ברוב דעות) בעבירה של אינוס, ועונשו נגזר (ביום 29.11.98) לארבע שנות מאסר בפועל ושתי שנות מאסר על-תנאי. ביום שנגזר דינו הוא היה מרצה עונש מאסר (שנמנה מיום 3.3.98), בגין עבירת סמים, לתקופה של שנתיים וחצי. העונש בגין עבירת האינוס נגזר באופן מצטבר לעונש בגין עבירת הסמים, כך שסך הכל נגזר על המבקש לרצות, בגין שתי העבירות, מאסר של שש שנים וחצי.

הבקשה שבפני היא לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש בגין עבירת האינוס עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה. ומה טעם הבקשה? מצד אחד, טוענת באת-כוח המבקש, שום נזק לא ייגרם אם ביצוע עונש המאסר יידחה, שהרי ממילא המבקש נתון במאסר בגין עבירת הסמים. מצד שני, אם הוא נתון במאסר גם בגין עבירת האינוס, ולא רק בגין עבירת הסמים, יש בכך, כלשון הבקשה, "כדי לגרום לו קשיים במהלך ריצוי המאסר". ומה הקשיים? סתמה ולא פירשה. בעת הדיון בפני הרחיבה והסבירה. אחד הקשיים, שתכנית השיקום שלו הופסקה (או לא תתחיל); קושי נוסף הוא שאפשר כי תישלל ממנו הזכות לצאת לחופשה; וקיימים קשיים נוספים, אותם לא פירטה.

עם זאת, אני רואה קשיים גם בהיענות לבקשה. באופן רשמי, המבקש לא יתחיל לרצות את עונש המאסר בגין עבירת האינוס אלא רק לאחר שיסיים את ריצוי עונש המאסר בגין עבירת הסמים, כלומר, גם אם יזכה בהקלה של שליש מתקופת המאסר לא יהיה זה אלא בחודש אוקטובר או חודש נובמבר השנה. עד אז, חזקה שבית משפט זה ישמע ויכריע בערעור, ואם כך אין כלל צורך מעשי לדחות את ביצוע העונש. אם מצד שני, נאמר כי הוא התחיל לרצות את עונש המאסר בגין עבירת האינוס, מיד לאחר שנגזר דינו, שוב אין מקום לדבר על עיכוב הביצוע של העונש, אלא על שחרור מן המאסר (בערובה) לפי סעיף 44(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. אך כיצד ניתן לשחרר את המבקש מן המאסר בגין עבירת האינוס כשהוא נתון במאסר בגין עבירת הסמים? ונוסף לכך, לגוף העניין, שאלה היא אם ראוי לפטור את המבקש מן הקשיים שנפלו בחלקו, במסגרת בית הסוהר, בעקבות הרשעתו בעבירת האינוס. בין היתר, אם הרשעה זאת יש בה כדי למנוע בעדו יציאה לחופשה, מחמת מסוכנות, האם מוצדק להתעלם מסכנה זאת?

זאת ועוד. אחד השיקולים החשובים בקשר להחלטה לדחות את הביצוע של עונש המאסר הוא, שרצוי להימנע ככל שניתן משלילת החירות של אדם, שאף כי הורשע, עדיין יתכן כי יימצא זכאי בערעור. אולם שיקול זה אינו תופס כאן, שכן ממילא המבקש נתון במאסר.

לפיכך איני רואה מקום להיענות לבקשתו.

עם זאת, בהתחשב בפסק הדין שניתן במשפטו של המערער בגין עבירות האינוס, ובעיקר בכך שדעת המיעוט היתה שיש לזכות את המבקש מן האישום, אני סבור כי מן הראוי שערעורו על פסק דין זה יישמע לפני שהמבקש יסיים לרצות שני שלישים מעונש המאסר שנגזר עליו בגין עבירת הסמים. בהתאם לכך אני מבקש שהמזכירות תקבע את הערעור לשמיעה לא מאוחר מסוף חודש ספטמבר 1999.