ע"א 2526/04 גזית רם חברה קבלנית לבנין בע"מ נ. מיכאל אילן

בפניי בקשה דחופה לביטול החלטה, בה היתרתי למערערים להגיש הודעת ערעור מתוקנת. טענת המשיבים היא, כי במהותה בקשת המערערים להגשת הודעת ערעור מתוקנת הינה בקשה לעיכוב ביצוע, אשר על המערערים להגיש, תחילה, בבית המשפט המחוזי, ומשלא עשו כן, דין בקשתם להידחות על הסף. לטענת המשיבים, במצב זה, ניתנה ההחלטה בחוסר סמכות, ועל כן יש לבטלה.

הטענה מבוססת על כך, שבבקשת התיקון עתרו המערערים לכך שיינתן להם להוסיף להודעת הערעור מטעמם טענות כנגד החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי, שניתנה לאחר הגשת הערעור, ובה נקצב מועד לצורך ביצוע פעולה של רישום. לטענת המערערים, ערעור על החלטה זו אינו אלא בקשה לעיכוב ביצועה.

דין הבקשה להידחות. אכן, תגובת המשיבים לא נתבקשה עובר למתן ההחלטה, שכן בשלב בו הוגשה הבקשה – היינו, בטרם הופקד ערבון והומצא הערעור לידי המשיבים – בדרך כלל אין מניעה להיעתר לבקשה לתיקון ערעור.

מכל מקום, על מנת להיעתר לבקשה שבפניי, על המערערים להצביע על טענות, המלמדות כי אין ולא היה מקום להורות על תיקון הערעור המבוקש. המערערים אינם עומדים בנטל זה. המערערים לא ביקשו עיכוב ביצוע של החלטה, ואף לא ניתן להם עיכוב ביצוע. הם ביקשו להשיג על ההחלטה האמורה, אשר ניתנה ביום 20.4.04, זמן ניכר לאחר הגשת הערעור (11.3.04). אין מחלוקת, כי לא היה בידם להשיג על החלטה זו בעת הגשת הערעור. בלא להיעתר למבוקש, תיחסם דרכם של המערערים להשיג על ההחלטה האמורה. איני רואה בסיס משפטי לשלול את זכות הערעור האמורה. גם המשיבים אינם מצביעים על כל בסיס כאמור. צודקים גם המערערים בטענתם, כי בכל מקרה עמדה להם הזכות להגיש ערעור על ההחלטה האמורה מיום 20.4.04, בהיותה החלטה המתקנת את פסק הדין שניתן קודם לכן (ראו סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984). מובן, כי אם יבקשו המערערים לעכב את ביצוע ההחלטה הנ"ל, יהא עליהם לעשות כן בדרך הקבועה לשם כך בדין. כך או כך, ההחלטה מיום 4.5.04 לא מעניקה למערערים, במפורש או במשתמע, עיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית. המשיבים ישאו בהוצאות המערערים בבקשה זו בסך של 800 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין וכן הפרשי רבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.