ע"א 2592/21 עמוס גבעון נ. עמוס ון- אמדן

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בהרצליה (השופט ג' הס ) מיום 24.3.2021 בת"א 11514-06-19 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

עניינו של ההליך נושא הערעור דנן בסכסוך בין המערער והמשיבים – כולם עורכי-דין במקצועם – שהתגלע נוכח סירובו של המערער להעביר למשיבים כספים שהוא חייב להם, לטענתם (לפירוט ראו ע"א 7279/20 גבעון נ' ון-אמדן (16.12.2020) (להלן: עניין גבעון ), בו נדון ערעור שהגיש המערער על שלוש החלטות קודמות של המותב שלא לפסול עצמו).

2.

ביום 5.3.2021 הגיש המערער בקשה לדחיית ההליך נושא הערעור על הסף מחמת מעשה בית דין. משלא התקבלה החלטה בבקשה זו הגיש המערער ביום 16.3.2021 בקשה לעיכוב ההליך ולביטול קדם המשפט שנקבע ליום 24.3.2021 בשעות הצהריים (להלן: קדם המשפט ), וטען כי אין להמשיך ולברר את התביעה עד להכרעה בבקשתו לדחייתה על הסף. בהמשך יום 16.3.2021 הורה בית המשפט למשיבים להגיב לבקשה לדחייה על הסף ולבקשה לעיכוב ניהול ההליך, דחה את הבקשה לביטול קדם המשפט וציין כי הבקשה לדחייה על הסף תידון במהלכו. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי "ככל שזו [הבקשה לדחייה על הסף] תדחה, יידונו יתר הבקשות התלויות ועומדות".

המשיבים, מצדם, הגישו ביום 21.3.2021 בקשה בה טענו כי על בית המשפט להכריע "לפני כל דבר אחר" בבקשה קודמת שהגישו למחיקת כתב ההגנה של המערער . עוד ביקשו המשיבים ארכה להגשת תגובתם לבקשה לדחייה על הסף. בהחלטה מיום 21.3.2021 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים למתן ארכה, והבהיר כי נוכח זאת לא ניתן יהיה לדון בבקשה לדחייה על הסף במסגרת קדם המשפט (להלן: ההחלטה מיום 21.3.2021 ). בהחלטתו הוסיף בית המשפט קמא ודחה את בקשת המערער לעיכוב ההליך עד להכרעה בבקשה לדחייה על הסף.

3.

בבוקר יום 24.3.2021, טרם תחילת קדם המשפט, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. המערער טען כי ההחלטה מיום 21.3.2021 – שממנה עולה, לטענתו, כי בקשת המשיבים למחיקת כתב ההגנה תידון לפני הבקשה לדחייה על הסף – מעידה על חשש ממשי למשוא פנים. זאת, בין היתר, מכיוון שהאמור בהחלטה זו אינו עולה בקנה אחד עם ההחלטה מיום 16.3.2021, שבה הובהר כי יתר הבקשות התלויות ועומדות יידונו ככל שהבקשה לדחייה על הסף תידחה. עוד נטען כי ההחלטה מיום 21.3.2021 עומדת בניגוד להחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.6.2020, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על ההחלטה למחוק בקשה אחרת שהגיש לסילוק התביעה על הסף (רע"א 23222-06-20). בנוסף, כך המערער, ההחלטה להיעתר לבקשת הארכה של המשיבים ולא לדון בבקשה לדחייה על הסף במהלך קדם המשפט מנוגדת ל"מדיניות" של המותב לקצוב למערער מועדים קצרים להגשת מסמכים. לצד זאת נטען כי המותב הפר את החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה בבקשת רשות ערעור נוספת שהגיש המערער (רע"א 51207-06-20; החלטה מיום 27.7.2020), שבה נקבע כי על המותב ליתן החלטה משלימה בעניין טענת חיסיון שהעלה המערער. לטענת המערער החלטה משלימה זו טרם ניתנה, אך במקביל נתן המותב החלטות מפורטות בנוגע לבקשותיהם של המשיבים. עוד נטען כי היה על המותב לדחות את התביעה בעקבות סירובם של המשיבים לקיים החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי (במסגרת רע"א 53997-09-20); וכי המותב מאפשר למשיבים "להשתלח" במערער בכתבי בי-הדין מטעמם וכן להתבטא באופן שאינו ראוי כלפי בית המשפט. התנהלות זו, לטענת המערער, עולה כדי שלילת זכותו להליך הוגן ומעידה על חשש ממשי למשוא פנים נגדו.

4.

המשיב 1 הביע בעל-פה התנגדות לפסילת המותב במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 24.3.2021, והמערער הוסיף והעלה טענות בנוגע לבקשת הפסילה במעמד הדיון. בית המשפט קמא דחה את הבקשה על אתר והקריא לצדדים את החלטתו. הוא הדגיש כי ההחלטה מיום 21.3.2021 היא החלטה דיונית מובהקת שעניינה סדר הדיון בבקשות תלויות ועומדות, ועל כן "אף אם מדובר בהחלטה שאינה נכונה" היא אינה מעידה על חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט קמא הוסיף כי המערער הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 21.3.2021, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.3.2021 (רע"א 50493-03-21). מכל מקום, בית המשפט ציין כי אין בהחלטתו מיום 21.3.2021 "שום יתרון דיוני המצדיק חשש למשוא פנים למי מהצדדים". עוד הבהיר בית המשפט קמא כי הוא "לא פסק, ולא התכוון לפסוק" בניגוד להחלטותיו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי לא נפל פגם לגופן של ההחלטות שבמוקד בקשת הפסלות. בית המשפט הוסיף ודחה את הטענה כי היה מקום להעיר למשיבים על האופן שבו התבטאו, בציינו "בית המשפט לא העיר לא [למערער] ולא למשיבים". מכל מקום, כך נקבע, ההימנעות מלמחוק אמירות מסוימות מכתבי בי-דין אינה מבססת חשש ממשי למשוא פנים. עוד חייב בית המשפט את המערער בהוצאות המשיבים בסך של 4,000 ש"ח.

5.

מכאן הערעור דנן. המערער טוען כי ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות אינה כוללת התייחסות לטענתו כי בית המשפט קמא מתיר למשיבים להתבטא באופן בלתי-ראוי הן כלפי המערער והן כלפי בית המשפט , וכי היעדר התייחסות כאמור מקים חשש ממשי למשוא פנים. עוד נטען כי בית המשפט נמנע מלהעיר למשיב 1 על התבטאויות בלתי-ראויות במהלך קדם המשפט, וכי הדבר מקים חשש ממשי למשוא פנים וגורר פגיעה במראית פני הצדק. לטענת המערער, קביעתו של בית המשפט כי הוא "לא העיר לא [למערער] ולא למשיבים" מקימה כשלעצמה עילת פסלות, שכן עולה ממנה תמונה שגויה לפיה גם המערער התבטא באופן שאינו ראוי. המערער מוסיף ועומד על טענתו כי בית המשפט קמא פעל בניגוד להוראותיו של בית המשפט המחוזי – ולשיטתו לא מדובר בהחלטות דיוניות גרידא של המותב אלא בהתנהלות שגורמת לו נזקים כלכליים ופוגעת בזכותו להליך הוגן. עוד טוען המערער כי בית המשפט קמא קוצב לצדדים "מועדים שונים בנסיבות זהות" וכי גם עובדה זו מקימה עילת פסלות.

כמו כן טוען המערער כי קדם המשפט מיום 24.3.2021 הוקלט, אך תמלולו לא הומצא לצדדים נכון למועד הגשת הודעת הערעור (יום 18.4.2021). לעמדתו, חילופי הדברים בדיון הם "בעלי משמעות רבה" לערעור ועל כן הוא "שומר על זכותו להגיש כתב ערעור מתוקן במידת הצורך". פרוטוקול הדיון זמין במערכת "נט המשפט", ונראה כי המערער לא ראה צורך להגיש בקשה לתיקון הודעת הערעור בעקבות כך.

6.

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כפי שפורט לעיל, עיקר טענותיו של המערער מופנה נגד ההחלטה מיום 21.3.2021, שעליה הגיש בקשת רשות ערעור שנדחתה. אכן הטענות הנוגעות לשאלה אם בית המשפט קמא קיים את הוראותיו של בית המשפט המחוזי, כמו גם השגותיו של המערער על החלטותיו הדיוניות של המותב, הן טענות "ערעוריות" מובהקות והמקום הראוי להעלאתן היה בהליכי ערעור מתאימים (עניין גבעון , פסקה 10). כפי שנפסק בעבר, הליכי פסלות אינם מסלול "שיורי" להליכי ערעור (ע"א 2618/21 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (20.4.2021)). על כן, לא היה מקום להעלותן בהליך פסלות ואין מקום להידרש אליהן במסגרת הערעור דנן. מכל מקום, ההחלטות וההתבטאויות שאליהן מפנה המערער אינן מעידות על חשש כלשהו למשוא פנים, לא כל שכן חשש ממשי והן אינן מבססות הצדקה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.

7.

הערעור נדחה, אפוא. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות בערעור.