ע"א 2594/19 שמעון דורלכר נ. חברת Green Park International Inc

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.4.2019 בה"פ 55376-11-17 (השופטת ח' זנדברג ).

2.

מקורה של הבקשה בסכסוך שנסב על תוקפם של חוזי מכר ביחס למקרקעין הכלולים בפרויקט "מתתיהו מזרח" במודיעין עלית (להלן: הפרויקט ). בתמצית יצוין כי ביום 20.6.2010 חתמו המבקש והמשיבה 3, Reltore Investments Inc

(להלן: רלטור ) על שלושה חוזים שבהם התחייבה האחרונה למכור למבקש את זכויותיה במקרקעין (להלן: החוזים ). מבלי לפרט יצוין כי המשיבות 2-1 הן Blueharbor Real Estate Ltd

שלפי הנטען כיום מוקנות לה זכויותיה של רלטור ו- Green Park International Inc ששתיהן גם יחד פעלו עבורה (בהתאמה להלן: בלוהארבור ו- גרין פארק , וביחד: החברות ).

3.

ביום 30.10.2017 נשלחה למבקש הודעה בדבר ביטולם של החוזים. בהודעה נכתב כי הביטול מגיע בהמשך לפניות רבות אליו שעניינן אי-עמידתו בהתחייבויות על-פי החוזים, ולאחר שניתנו לו הזדמנויות שונות לביצוע התשלומים שלא מימש.

4.

הן המבקש והן החברות הגישו לבית המשפט המחוזי תובענות במתכונת של המרצות פתיחה: המבקש ביקש להצהיר כי החוזים אכיפים ומחייבים, ואילו החברות ביקשו להצהיר כי אלה בוטלו כדין.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של המבקש וקיבל את תביעתן של החברות. בין היתר, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש הפר שניים מן החוזים הפרה יסודית (בעוד שביחס לחוזה השלישי הגיעו הצדדים להסכמה), וכי הודעת הביטול נשלחה לו כדין. בהתאם לכך הצהיר בית המשפט המחוזי, כי חוזים אלה בוטלו כדין וכי על המשיבה 4, הקרן לגאולת הקרקע תכנון ופיתוח יישובים בע"מ (להלן: הקרן לגאולת הקרקע ), הפועלת כנאמנה לעניין רישום הזכויות בקרקע, והמשיבה 5, ניהול ודיור ב.ט בע"מ (להלן: דיור ב.ט. ), שלפי הנטען מארגנת כיום את פעילות הרוכשים, למחוק מספריהן ומרישומיהן את כל ההערות שנרשמו לטובת המבקש.

5.

ביום 11.4.2019 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין, ובד בבד עמו הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע. בתמצית, המבקש טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן מחיקת רישומו מהספרים תגרום לו נזק בלתי הפיך באשר זכויותיו יימכרו לצד ג' ופסק הדין יהפוך הלכה למעשה לחלוט.

6.

בהחלטתי מאותו יום ניתנו צו ארעי האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין עד למתן החלטה אחרת והוראה למשיבות להגיב לבקשה.

7.

ביום 29.4.2019 הוגשה תגובה מטעמן של החברות. אלה ציינו כי הן מתנגדות לעיכוב הביצוע וטענו, בתמצית, כי אף אם ערעורו של המבקש יתקבל ניתן יהיה לפצותו בכסף. המבקש לא טען, כך נכתב, כי לא יוכל להיפרע מהן, ואף לא הציג כל תשתית ראייתית, ולו תצהיר, לתמיכה בטענתו כי ככל שהבקשה תידחה אכן ייגרם לו נזק בלתי הפיך. מעבר לכך, נטען כי סיכויי הערעור שהגיש המבקש נמוכים. בתגובה מטעם הקרן נכתב כי היא תפעל בהתאם לכל החלטה שתינתן ולפיכך אינה רואה צורך להידרש לדברים לגופם. רלטור ודיור ב.ט. לא הגישו תגובות מטעמן.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בעל דין זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשתו של ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (כפי שמורה תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בקשות מסוג זה יש לבחון בשים לב לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות, כשבהקשר זה המשקל שניתן למאזן הנוחות הוא המשמעותי. העובדה שפסק הדין שעיכובו מתבקש נסב על עסקאות לרכישת מקרקעין אינה משנה כמובן את הכלל האמור, ואינה מצביעה בהכרח על כך שמימוש פסק הדין יוביל לנזק שיצדיק את עיכובו (ראו: ע"א 2947/14 מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי , פסקה 7 (5.6.2014); ע"א 107/18 בביוף את בביוף בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ (8.4.2018)).

9.

המבקש לא הרים את הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מעבר לטענות בעלמא בדבר קיומו של נזק בלתי הפיך. כפי שטוענות החברות, במקרה שבו ערעורו של המבקש יתקבל (סוגיה שאינני נוקטת לגביה כל עמדה) והקרקע תימכר, הוא יוכל לקבל בעדה תמורה כספית. אין מדובר בענייננו בנכס שבו המבקש גר או שיש לו אליו זיקה מיוחדת. אין אפוא מקום להיעתר לבקשה.

10.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבות 2-1 בסך כולל של 3,000 שקלים ובהוצאותיה של המשיבה 4 בסך 1,000 שקלים.