ע"א 2622/99 שלמה בוימייסטר נ. בנק אוצר החייל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 21.1.99, בו התקבלה תביעת המשיב לביצוע שיק ע"ס 100,000 ש"ח שמשך המבקש.

ביום 15.3.99 פנה המבקש, אשר אינו מיוצג על ידי עורך-דין, לנשיא בית המשפט העליון, בבקשה לערער על פסק הדין. הובהר למבקש כי עליו לפנות לבית המשפט בדרך הקבועה בחוק, וכי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין חלף ביום 11.3.99. לפיכך הגיש המבקש ביום 22.4.99 בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

בבקשתו טוען המבקש, כי סבר שהמועד העומד לרשותו לצורך הגשת בקשת רשות ערעור הוא ארבעים וחמישה יום ולא שלושים יום. עוד טוען המבקש כי מדובר בסוגיה משפטית בעלת משמעויות רחבות ביותר, אשר מן הראוי כי תידון בפני בית המשפט העליון.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, לא פרט המבקש בבקשתו כל טעם מיוחד להצדקת האיחור, וכי אי ידיעתו של המבקש מהו המועד הנכון להגשת בקשת רשות ערעור, אינה מהווה טעם להארכת המועד.

דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחוק וככזה דרושים טעמים מיוחדים שיירשמו על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

אי ידיעת המבקש מהו המועד הנכון להגשת בקשת רשות ערעור, כקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. ברע"א 2040/90, פלטיאל סלע נגד יעל סלע , תקדין-עליון 90(2) 370 דובר בנסיבות דומות לעניינינו, ובית משפט זה פסק כי שגיאתו של המבקש ואי ידיעתו את החוק אינם מהווים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

ויפים לעניינינו דברי הרשם צור בב"ש 864/86, וינברגר נגד המפלגה הדתית הלאומית המזרחי הפועל , תקדין-עליון 86(4) 40:

"טענת המבקש כי אינו מיוצג ואין הוא עורך דין אינה מהווה צידוק לאיחור. המועדים הקבועים להגשת ערעור (או בקשת רשות ערעור) קבועים בתקנות וחזקה שהם ידועים לכל."

באשר לטענתו של המבקש כי עניינו מעלה סוגיה משפטית בעל משמעויות רחבות, הרי שאין בנימוק זה כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד.

הלכה היא שחשיבות העניין העומד לדיון אינה בבחינת טעם המצדיק לכשעצמו הארכת מועד, אלא יכול הוא בנסיבות מיוחדות להוות טעם מצטבר לטעם קיים (בש"א 4719/93, Her Majesty The Queen in Right of Canada נגד ABN Armo Bank N.V . , פד"י מז(5) 646, 652).

בענייננו, לא נמצא צידוק ענייני להארכת המועד, כך שחשיבות העניין אינה מהווה טעם מיוחד.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח.