ע"א 2632/02 עמותת "קו חם לצרכן" ואח' נ. בזק- החברה הישראלית לתקשורת בע"

בפניי בקשות להפחתת ערבון, וכן להגדלת ערבון, במסגרת בקשת הרשות לערער שבכותרת.

1.הבקשה להפחתת ערבון. בבקשה זו נטען, כי המבקשת היא עמותה ציבורית אשר כל הכנסותיה מתרומות, ואין ביכולתה לעמוד בערבון שנקבע, בסך 25,000 ₪. כן נטען, כי גובה הערבון חורג מן המקובל בבקשות מסוג זה, אשר עניינן תקיפתן של החלטות שלא לאשר תובענות כייצוגיות. על רקע זה נטען, כי המבקשת הופלה לרעה בקביעת הערבון. המבקשת מביאה, בהמשך לכך, שורה של החלטות בהן חוייבו בעלי דין בהליכים מסוג זה, בבית משפט זה, בהוצאות בגובה של 10,000 ₪ ו-15,000 ₪. עוד נטען, כי הסכום שנקבע אינו עומד ביחס סביר לסכום התביעה של כל תובע ותובע, הגם שהתביעה בכללותה היא בסכום גבוה.

2.אין הבקשה שבפניי מתיימרת להניח תשתית, ולו מינימלית, להעדר יכולת מצד המבקשת להפקיד ערבון בגובה שנקבע. אין הבקשה נתמכת בתצהיר מפורט אשר יפרט את הכנסות המבקשת, הוצאותיה ונכסיה. אין היא נתמכת בכל תיעוד רלוונטי לעניין זה. אין היא מצביעה על ניסיון לגייס את סכום הערבון מאת צדדים שלישיים. אין היא מסבירה מדוע לא ניתן לעשות שימוש, לצורך הפקדת הערבון, בסכום של 25,000 ₪, אשר נפסקו לטובת המבקשת באחד ההליכים בפני בית משפט קמא, ושולמו לה על ידי המשיבה. התוצאה היא, כי עילתה העיקרית של הבקשה נוגעת לשיעורו של הערבון, ביחס להוצאות הצפויות בהליך זה.

3.אשר לכך, לא מצאתי ממש בבקשה שבפניי.

בקשת הרשות לערער, שהגישה המבקשת, תוקפת החלטה שלא לאשר תובענה ייצוגית בסך של לא פחות מ-900 מליון ₪ שהגישה המבקשת כנגד המשיבה. ברור, כי סכום הערבון אינו נגזרת ישירה של סכום זה. עם זאת, סכום זה מקרין על ההוצאות הצפויות בהן עלולה המשיבה לשאת, על מנת להתגונן מפניי התובענה. בהקשר זה, חיוב בערבון בסך 25,000 ₪ אינו על הצד הגבוה. יצויין, כי בהקשר זה אין משקל רב לטענה, שהאינטרס של כל פרט ופרט, המצויים בקבוצה המיוצגת, אינו עולה על מאות שקלים בודדים. גם אם טענה זו נכונה, אין בכך כדי לגרוע מן ההיקף הכספי הכולל של התובענה, ומן ההוצאות הצפויות בגין התגוננות מפניה.

הדברים אמורים גם מתוך התבוננות בהחלטות של בית משפט זה בעניינים של תובענות ייצוגיות. מהחלטות אלה עולה, כי סכום ההוצאות בהן מחייב בית המשפט בהליכים אלה מגיע ל-20,000 ₪, 25,000 ₪, 40,000 ₪ ואף 50,000 ₪ (ראו רע"א 4474/97 טצת נ' זילברשץ

פ"ד נד(2) 577; רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט פ"ד נה(5) 276; רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ פ"ד מט(5) 774; ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' אבן פ"ד נג(1) 115). ככלל, המדובר בהליכים שמורכבותם היא, פעמים רבות, ניכרת, ואשר דורשים עבודה רבה, הן לגבי התשתית העובדתית, והן לגבי התשתית המשפטית. פעמים רבות אף מדובר בהליכים רחבי היקף. היבטים אלה משתקפים בשיעור ההוצאות הנפסקות בהליכים מסוג זה.

כל אלה מלמדים, כי חיובה של המבקשת בערבון בסך של 25,000 ₪ אינו חורג מן הנדרש לצורך הבטחת הוצאות המשיבה. אכן, זו תכלית הערבון, אשר ממנה נגזר שיעורו. קביעת הערבון מחייבת הערכה של גובה ההוצאות הצפוי בהליך. אין מדובר בקביעה מדוייקת, שכן מקומה של זו הוא בסופו של ההליך, ולא בהתחלתו. נראה לי, כי בהתחשב במכלול הנתונים עליהם עמדתי לעיל, גובה הערבון שנקבע בתיק זה אינו גבוה במידה חריגה, ואין כל עילה להפחיתו. הערכה כי ההוצאות שייפסקו בהליך זה עשויות להגיע ל-25,000 ₪ נראית לי סבירה, ומה גם שזהו שיעור העומד על מחצית ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא.

אוסיף עוד, כי על רקע השיקולים שפורטו לעיל, גם נקבעים שיעורי הערבון בסוג זה של תיקים. ראו, על דרך ההדגמה בלבד, ע"א 7346/01 שטנדל נ' בזק בינלאומי בע"מ, שם חוייב המערער בערבון בסך 35,000 ₪. רע"א 6193/00 עמותת קו חם לצרכן נ' ט.וו.א. בע"מ, שם חוייבה המבקשת עצמה, בהליך דומה, בערבון בסך 40,000 ₪ (אגב, מעיון התיק עולה כי המבקשת הפקידה ערבות בנקאית על מלוא הסכום האמור באותו תיק). ראו גם רע"א 8070/01 (ערבון בסך 25,000 ₪; רע"א 9463/01 (כנ"ל); רע"א 7958/01 (כנ"ל). מכך עולה, שגם בטענת האפלייה שבפי המבקשת אין ממש ודינה להידחות.

הצורך בהפקדת ערבון בסכום משמעותי מתחזק, נוכח העובדה, שהמבקשת לא שילמה הוצאות בהן חוייבה בבית משפט קמא. עובדה זו מחדדת את הצורך בהבטחת הוצאותיה של המשיבה בבית משפט זה, וממילא פועלים כנגד הקטנת הערבון ויצירת סיכון כי הוצאות שייפסקו לטובת המשיבה לא ישולמו לה.

סופם של דברים, הבקשה להפחתת הערבון נדחית.

4.אשר לבקשה להגדלת הערבון. נראה לי, כי גם דינה של בקשה זו להידחות. כאמור, גובה הערבון שנקבע משקף גובה משוער של שיעור ההוצאות אשר צפוי כי המבקשת תחוייב בו בסופו של ההליך. דומה, כי אף מן הנתונים שבתגובת המשיבה לבקשה להפחתת ערבון, עולה כי שיעורו של הערבון שנקבע אינו חורג, לא לחסד ולא לשבט, מסוג ההוצאות הצפוי בסוג זה של הליכים. יש להעיר, בהקשר זה, כי סכום הערבון אינו חייב להיות זהה לגובה ההוצאות בבית משפט קמא ואינו נגזר במישרין מסכום זה. אכן, המדובר בהליך של ביקורת על פסק דינו של בית משפט קמא, ולא בהליך של שמיעה מעיקרם של דברים. גם מסיבה זו, הטענות בדבר היקף העבודה הצפוי בתיק זה, הנשענות על היקף העבודה בבית משפט קמא, אינן מגלות עילה ממשית להגדלת הערבון המבוקשת. בהקשר זה יוטעם עוד, כי גובה הערבון אינו אמור לשקף בהכרח את מלוא ההוצאות בהן יתכן שהמשיבה תישא בפועל. הערבון לא אמור להבטיח הוצאות אלה, כי אם חיוב אפשרי בהוצאות של המבקשת, במסגרת ההליך שבכותרת. אין זהות הכרחית בין שני אלה. גם מסיבה זו, איני רואה מקום להעתר לבקשה שבפניי.

הבקשות נדחות. המבקשת תפקיד ערבון בסך 25,000 ₪ תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו, ולא – תידחה בקשת הרשות לערער, בלא צורך בכל הליך נוסף.