ע"א 2657/98 חגאזי מחמוד נ. מוחמד חגאזי

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שקיבל את התנגדותם של המשיבים לקיום צוואתו של המנוח חג'אזי מוחמד קאסם ז"ל מכמה טעמים המפורטים בפסק הדין.

2.דינו של הערעור להידחות על יסוד העובדה שהמערער נטל חלק בעריכת הצוואה, דבר שלאור נסיבות המקרה די בו כדי לקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מעשה שהיה כך היה: המערער, שהוא הנהנה היחיד לפי הצוואה, פנה לעורך דין וביקש ממנו, לפי משאלת המנוח, לנסח צוואה שבה המערער יהיה הנהנה היחיד; עורך הדין אמנם עשה כן וכשהצוואה המודפסת בידיו בא לביתו של המנוח והחתים אותו על הצוואה. המנוח היה אותה שעה כבן תשעים, מיתרי קולו הוסרו ממנו לפני כן על ידי ניתוח, שמיעתו היתה לקויה ובאו ראיות לפני בית המשפט שלפני מועד עריכת הצוואה הוא היה במצב שכלי קשה. השופט המלומד לא היה מוכן לסמוך על עדותו של עורך הדין לגבי כושרו השכלי של המנוח, כמי שייצג אותו והוא סבר שבנסיבות אלו יש לפסול את הצוואה על יסוד סעיף 35 לחוק הירושה, תשכ"ה1965-.

3.השופט המלומד גם נתן נימוקים נוספים לפסילת הצוואה, אך אין לנו צורך להתייחס לנימוקים אלה, משום שאנו סבורים שדינה של הצוואה להיפסל לפי סעיף 35 הנ"ל. כפי שהוסבר בע"א 148/96 (טרם פורסם) קיימות שתי גישות של פרשנות לגבי הסעיף האמור; וכמו במקרה ההוא אנו סבורים שגם במקרה שלנו, היה מקום למסקנתו של בית המשפט המחוזי - על רקע הנסיבות - שהמערער נטל חלק בעריכת הצוואה ושהוא לא שימש כשליחו של המנוח גרידא. הראיות לגבי מצבו של המנוח אמנם לא היו חד משמעיות, אך נראה הדבר שבית המשפט לא היה מוכן לסמוך על עדותו של עורך הדין וגם אם טעה בכך אין מקום לשלול במקרה זה את שסתום הבטחון שהדין בסעיף 35 מעמיד כחזקה שבדין כדי למנוע את האפשרות שמא הצוואה לא נחתמה מרצונו הטוב של המנוח. גם פרשנות מרחיבה של סעיף 35 איננה יכולה בנסיבות המקרה להציל את תוקפה של הצוואה.

לפיכך אנו דוחים את הערעור. המערער ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח.