ע"א 2659/98 מוסדות אבן חיים פרדס חנה נ. דהן דוד ו- 91 אחרים

1.המבקשים הינם מוסד לחינוך תורני בפרדס-חנה ומנהלו. בתאריך 26.4.98 החלטתי לדחות את בקשת המבקשים בבש"א 1802/98 לעיכוב ביצוע פסק-דין של בית-המשפט המחוזי המורה למבקשים לפנות מגרש בבעלות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), שנמצא בסמיכות קרובה לשכונת מגורים חילונית - נווה רותם ושבו מתנהל מוסדם מאז חודש אוגוסט 1997 (להלן: המיגרש), ולהוציא את הקרוואנים שהציבו בתוכו.

2.כעת, חוזרים ומגישים המבקשים את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, בה הם טוענים כי החלטתי בבש"א 1802/98 הנ"ל הסתמכה על נתונים שגויים שנטענו בתגובת מינהל מקרקעי ישראל, לפיהם בשלושת הקרוואנים שבמקום לומדים 20 תלמידים, אשר מחציתם ילדי גן, כך שהנזק שייגרם מפינוים אינו רב, בעוד שבפועל לומדים כיום כ70- תלמידים בחמש כיתות בית-ספר ובכיתת גן אחת. כמו כן, טוענים המבקשים כי הנזק שייגרם ל70- התלמידים ולמשפחותיהם באם לא יעוכב פסק-הדין הינו נזק כבד, שכן תלמידים אלה ימצאו עצמם ללא מסגרת חינוכית או שיאלצו למצוא מוסד חינוכי תורני מחוץ לישוב, דבר שיטיל עליהם ועל משפחותיהם הכבדה שלא לצורך. עוד טוענים המבקשים כי, שלא כטענת המינהל, אין התלמידים יכולים לשוב וללמוד בדירות פרטיות ששימשו בעבר כבית-ספר, כיוון שדירות אלו משמשות כעת כבית-כנסת וכמעון לילדים ואינן מתאימות לניהול בית-ספר.

3.92 מתושבי השכונה נווה-רותם (המשיבים 1) והמינהל (המשיב 4) מתנגדים לבקשת עיכוב הביצוע. בתגובתם לבקשה מציינים הם, כי נושא מספר התלמידים עמד לנגד עיניו של כבוד בית-המשפט המחוזי והובא במסגרת שיקוליו, כמו גם הטענות העובדתיות האחרות להן טוענים המבקשים, וכי בהעדר שינוי בנסיבות לעומת בקשתם הקודמת אין מקום לדון בבקשה הנוספת. כמו כן, טוענים המשיבים כי אין לקבל את בקשתם של המבקשים לסעד זמני של עיכוב ביצוע, כיוון שהנזק שיגרם למשיבים בהעדר עיכוב ביצוע אינו בלתי ניתן לתיקון - היה ויזכו המבקשים בערעור, אין שום מניעה לשוב ולהקים מטעמם את הקרוואנים שלגביהם ניתן צו פינוי. המשיבים חוזרים גם על הטעם לדחית הבקשה, שנקבע בהחלטתי, כי עיכוב ביצועו של פסק-הדין עלול לגרום למשיבים שזכו במשפט נזק העולה, או למיצער שווה, לנזק שישאו בו המבקשים שהפסידו במשפט כתוצאה מפסק-הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבים, אינני מוצאת עילה לשינוי החלטתי.

4.הבקשה נדחתה בשל הטעם כי סעד זמני של עיכוב ביצוע פסק-דין עד להחלטה בערעור לא יינתן אלא כדי למנוע מצב דברים שבו, אם יבוצע פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמתו, גם אם יזכו המערערים בערעור על פסק-הדין. ואילו במקרה שלפנינו, כפי שעולה מתגובת המינהל, לא מתקיים מצב דברים שכזה. וכל זאת, אף אם בזמן הביניים - עד למתן פסן-דין בערעור - ייגרמו למערערים קשיים רבים כתוצאה מאי עיכוב פסק-הדין, כפי שטוענים המבקשים בבקשתם. שכן, קשיי המערערים בתקופת הביניים הם תוצאה מתחייבת מפסק-הדין מושא הערעור, שכל עוד לא בוטל, עומדת החזקה כי הוא נכון. לעניין זה, אם-כן, אין נפקא-מינא אם במוסדם של המבקשים לומדים 20 תלמידים או יותר.

מעבר לדרוש, אני חוזרת ומציינת, כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת, כי יש לדחות את בקשת עיכוב הביצוע גם לפי מאזן הנוחיות, שכן על פי הממצאים שנקבעו בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי עולה כי עיכוב ביצוע פסק-הדין עלול לגרום למשיבים, שזכו במשפט, נזק העולה, או למיצער שווה, לנזק שישאו בו המבקשים שהפסידו במשפט ואף עלול להביא, בנסיבות העניין, לפגיעה בשלום הציבור, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי בפסק דינו:

בנסיבות אלה, מימוש המטרה הציבורית שלה מיועד חלק [מהמגרש] להקמת מוסדות חינוך חרדיים דוקא וזאת בסמיכות קרובה לשכונת מגורים חילונית במובהק, אינה סבירה. יש בה לפגוע בשני הצדדים ולסכן את שלום הציבור.

אשר-על-כן אני דוחה את הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיבים 1 הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח, ולמינהל הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.