ע"א 2663/96 ירחמיאל אפלבוים נ. הבנק הבינ"ל הראשון

המועד לגביו מתייחסת הבקשה להארכת מועד נקבע על-ידי, ולכן לא נדרשת במיקרה זה הוכחתו של טעם מיוחד. די בקיומו של הסבר סביר להצדקת האיחור אשר יהא בו כדי לסבר את האוזן (ראה: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 888).

ההסבר שהמבקש נותן בתצהירו הוא, כי התקשה להערך להפקדת הערבון במועד בשל קיומם של קשיים כלכליים בהם הוא נתון , אשר פורטו גם בתצהיר מיום 24.7.96 שהוגש בתמיכה לבקשה להפחתת סכום הערבון.

למעשה, המבקש ביקש למסור לבית המשפט ערבות בנקאית בסכום הערבון בתאריך 19.2.97, אלא שבמזכירות סרבו לקבל ממנו את הערבון בשל האיחור בהפקדתו.

בנסיבות שתוארו, אני סבורה כי ניתן להעתר לבקשה להארכת מועד. כמבואר, המדובר במועד שנקבע על ידי בית המשפט, ויש בהסבר שנתן המבקש כדי לבאר את סיבת האיחור. יתירה מכך, וזה העיקר, סרוב לבקשה משמעותו דחיית

הערעור על הסף על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. אני סבורה, כי סנקציה זו היא חמורה ביותר ואינה עומדת ביחס ישיר למחדלו של המערער אשר אחר בהפקדת הערבון. יש לזכור, כי הערעור במיקרה זה הוגש במועד, ולכן המשיב לא קנה לעצמו אותה זכות דיונית שלא להיות מוטרד עוד בגין הסכסוך בין בעלי הדין. שלא כמו במיקרה שמועד להגשת ערעור חולף, שאז נחלץ הדין להגן על זכותו הדיונית של הצד שכנגד בדבר סופיות ההליך המשפטי, אין הדבר כך מקום שהליך תלוי ועומד בפני בית המשפט ואחד מבעלי הדין איננו ממלא במועדה אחת מהחלטות הביניים של בית המשפט במסגרת ניהול ההליך שבפניו. יש להוסיף, כי גם במיקרה של איחור בנקיטת הליך ניתן להאריך את המועד מ"טעמים מיוחדים". קל וחומר, מקום שמדובר במועד שקצב בית המשפט במסגרת הליך תלוי ועומד.

סיכומו של דבר, אני נעתרת לבקשה ומאפשרת הפקדת הערבות הבנקאית שהוגשה ביום 19.2.97. המבקש ישא בהוצאות המשיב אשר טרח להשיב לבקשה להארכת מועד ובשכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 1,000 ש"ח.