ע"א 26804-12-24 ע"א 26804-12-24

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' בכר) בת"א 58060-07-17 מיום 07.11.2024; בגדרו נפסק לטובת המשיב פיצוי בסך כולל של 2,938,651 ש"ח לאחר ניכויים בסך של 973,907 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך של 450,000 ש"ח וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

רקע ופסק הדין של בית משפט קמא

1.המשיב, יליד שנת 1996, הגיש לפני בית משפט קמא תביעה כנגד המבקשת, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. עובר להגשת התובענה, נפצע המשיב בתאונת דרכים עת נתקל בערימת עפר עם הטרקטורון עליו נהג. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על אודות חבות המבקשת לפצות את המשיב בגין נזקיו, אלא שהמחלוקת נסובה סביב שיעור הנזקים.

2.במסגרת פסק הדין, לאחר שבית משפט קמא מינה שלושה מומחים בתחום הרפואה: בתחום האורתופדי; בתחום הכירורגיה הפלסטית; ובתחום הפסיכיאטרי, וכן לאחר שנוהל הליך חקירות על אודות חוות הדעת, נקבע כי שיעור נכויותיו הרפואיות של המשיב עומד על 20% נכות אסטטית; 50% נכות אורתופדית; 11% נכות נפשית; וסך-הכל 64.4% נכות רפואית משוקללת. אשר לנכות התפקודית, נקבע כי שיעורה עומד על 50%. בנתון לאמור, נפסקו לזכות המשיב פיצויים, לאחר ניכויים, בסך של 2,938,651 ש"ח עבור הפסדי שכר לעבר ולעתיד; הפסדי פנסיה; נסיעות לעבר ולעתיד; עזרת זולת לעבר ולעתיד; הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד; ונזק לא ממוני. בנוסף, לטובת המשיב נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך של 450,000 ש"ח, והכל בתוספת ריבית והצמדה כדין.

3.על פסק הדין קמא הגישה המבקשת ערעור. בד-בבד עם הודעת הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, היא הבקשה שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים

4.בגדרה של הבקשה לעיכוב ביצוע, מבוקש להורות על עיכוב בסך של 1,133,000 ש"ח וכן שכר הטרחה בגינו, מתוך סכום הפיצוי הכולל שנפסק למשיב. בתמצית, נטען כי ראש הנזק בדבר הפסדי שכר לעבר ולעתיד חושב בצורה שגויה על-ידי בית משפט קמא, באופן שהביא לפיצוי יתר בסך של 905,000 ש"ח. לצד זאת, התבקש לעכב סך של 543,000 ש"ח מהסכום האמור ולא את הסכום בשלמותו. כמו כן, נטען כי ראש הנזק של הפסדי פנסיה חושב באופן שגוי, וככל שתתקבל טענת המבקשת בעניין זה יופחת סכום הפיצוי בסך של 340,000 ש"ח, אשר את סכום זה התבקש לעכב בשלמותו. לבסוף נטען, כי ראש הנזק של הוצאות רפואיות כלל הוצאות רפואיות שהמשיב כלל לא עתר ביחס אליהן, אשר הובילו לפיצוי יתר בסך של 250,000 ש"ח, ובדומה לעניין הפנסיה, גם את סכום זה התבקש לעכב בשלמותו. בנתון לאמור נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים. בנוגע למאזן הנוחות נטען, כי המשיב הוא אדם פרטי אשר "אינו עובד וחי רק מקצבת נכות מאת המוסד לביטוח לאומי [...] ונעזר בהוריו לתשלום הוצאותיו החודשיות". בהתאם נטען, כי ככל שערעור המבקשת יתקבל, ספק רב אם המשיב יוכל להשיב את הכספים האמורים.

5.המשיב מצידו טען, כי המבקשת עשתה דין לעצמה, במובן זה שלא שילמה את מלוא הסכום שנפסק על-ידי בית משפט קמא במועד שנקבע, וכן הגישה את הבקשה דנן לאחר חלוף המועד לתשלום הפיצוי שנפסק. לגופם של דברים נטען, כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים, בלשון המעטה, וזאת משום שערעורה של המבקשת נסוב, הלכה למעשה, על ממצאי מהימנות ועל קביעות עובדתיות של בית משפט קמא. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקשת לא הוכיחה שהמשיב יתקשה להשיב את הכספים ששולמו ככל והמבקשת תזכה בערעור, שכן המבקשת לא הגישה ולו ראיה אחת לעניין מצבו הכלכלי של המשיב.

דיון והכרעה

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיבואר להלן.

7.כידוע, הגשת ערעור אינה מצדיקה, כשלעצמה, את עיכוב ביצוע ההחלטה או פסק הדין מושא הערעור. לצד זאת, בית המשפט של ערעור רשאי ליתן סעד זמני לתקופת הערעור "בתנאים שיראו לו" (תקנה 145(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018). בפסיקה נקבעו שני תנאים מצטברים למתן סעד זמני – סיכויים טובים לזכייתו בערעור, ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות', כאשר לא אחת נקבע כי הבכורה מוקנית לשיקול בדבר 'מאזן הנוחות' (ראו, מיני רבים: ע"א 7291/23 פרץ נ' וקנין, פסקאות 17-16 (17.07.2024)).

8.זאת ועוד, הבקשה שלפניי נסובה על עיכוב ביצוע של פסק דין כספי. כידוע, הלכה היא כי עיכוב פסק דין כגון דא יעשה במשורה ואך במקרים חריגים (ראו, מיני רבים: ע"א 5764/22 מדינת ישראל – משרד המרכז הרפואי ע"ש שיבא נ' פלונית, פסקה 9 (22.09.2022) (להלן: עניין שיבא)). חריג זה יתקיים, כאשר יוכח על-ידי המבקש כי אי-עיכוב ביצוע פסק הדין, ימנע ממנו לגבות בחזרה את כספו מן המשיב, במידה וערעורו יתקבל; ולחלופין, כאשר יוכח שביצוע פסק הדין יגרום לנזק שלא ניתן יהיה לריפוי (ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ, פסקה 13 (25.02.2024)). כל אלה, ושיקולים נוספים, הוזכרו בהחלטות רבות שניתנו על-ידי בית משפט זה במקרים דומים. לעניין זה, יפים הדברים הבאים:

"מקום בו מבוקש עיכוב ביצועו של סעד כספי, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת מן הטעם שלא מדובר בנזק שאינו בר-תיקון, ככל שהערעור יתקבל. יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו מספר חריגים אשר המשותף להם הוא החשש שמא כאשר מבקש העיכוב יזכה בערעורו לאחר שבוצע פסק הדין עלול להיווצר קושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו" (ע"א 683/24 שירות בתי הסוהר נ' ג'מהור, פסקה 7 (15.02.2024) והאסמכתאות הנזכרות שם).

9.מכאן לענייננו. אשר לסיכויי הערעור, מטבע הדברים, אין בידי בשלב זה כדי לבחון לעומק את הסוגיות העולות בטענות הצדדים, והבחינה בשלב זה נעשית ממילא באופן לכאורי בלבד (עניין שיבא, בפסקה 12). לצד זאת, אציין כי עיון בפסק הדין קמא, ובטענות המבקשת, מלמד כי הערעור מופנה בעיקרו לאופן חישוב ראשי הנזק השונים, עניין המסור, על-פי רוב, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ובהתאם התערבות בית משפט זה בסוגיות אלה נעשית במשורה. יחד עם זאת, ומבלי לטעת מסמרות בדבר, סבורני כי הערעור אינו בא בקהלם של אותם מקרים בהם ברור כי הוא חסר כל סיכוי. מכאן, שבשלב זה יהיה נכון להתמקד בבחינת מאזן הנוחות, שהוא כאמור השיקול העיקרי בבקשות כגון דא (ע"א 5908/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (23.10.2023) (להלן: עניין פלוני)).

10.בנוגע למאזן הנוחות, כמפורט לעיל, מקום בו עסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי גרידא, הכלל הוא כי שיקולי מאזן הנוחות תומכים באי-עיכוב בפסק הדין, שכן מתן כספים והשבתם היא, ככלל, פעולה הפיכה. לצד זאת, ככל שיוכח כי ביצוע פסק הדין באופן מידי, יגרום קושי משמעותי להשבת המצב לקדמותו, יהיה מקום לשקול בחיוב את עיכוב הביצוע.

11.במקרה דנן, טענה המבקשת כי עצם היותו של המשיב אדם הפרטי, לצד העובדה כי הוא חי מקצבת נכות ונעזר בהוריו באופן תדיר, מלמדים כי "בנתונים אלו, ברי כי המערערת תתקשה (עד מא[ו]ד) להיפרע מהמשיב, אם יתקבל הערעור". מנגד, טען המשיב, כי המבקשת לא הוכיחה את טענותיה האמורות, ובפרט לא הוכח "כי המשיב סובל מחיסרון כיס". לפני שאגש להכרעה בענייננו, אעיר על נקודה כללית לגבי מאזן הנוחות, בבקשות לעיכוב ביצוע חיוב כספי. מקרים מסוג זה יוצרים מעין 'פרדוקס', אשר על טיבו עמד חברי, השופט נ' סולברג:

"מחד גיסא, ככל שיכולת ההחזר נמוכה – ומטה את הכף לטובת החייב, המבקש לעכב את ביצוע התשלום – גוברת ההיתכנות לכך שהזוכה נמצא בקשיים כלכליים, וזקוק לכסף לצורך שמירה על רווחה אישית סבירה, ויש בכך כדי להטות את מאזן הנוחות דווקא לטובתו של הזוכה. מאידך גיסא, ככל שיכולת ההחזר של הזוכה גבוהה, יש בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו, אך במקביל, אם בעל נכסים הוא, הרי שהוא אינו זקוק לכסף בדחיפות, ויש בכך כדי להטות את מאזן הנוחות דווקא לטובת החייב. כך, כל אחד מן הצדדים, בבואו לבסס טענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, אוחז במעין 'חרב פיפיות'. כל טענה עשויה למשוך לכיוונים מנוגדים, ועלולה להטות את הכף דווקא לכיוון ההפוך [...] הדרך להיחלץ ממנו, היא לפסוע בשביל הזהב, בדרך האמצע, ולעכב את ביצוע התשלום באופן חלקי. כך, מאזנים אנו בין הנטיות המנוגדות, ומממשים את התכליות הניצבות בבסיסן, ולוּ באופן חלקי. עיכוב ביצוע חלקי, תוך תשלום חלק מהסכום שנפסק, בהתאם לנסיבות, מפחית את החשש שמא לא יחזירו המשיבים את סכום הכסף במידת הצורך, וממילא מקטין גם את 'תוחלת הנזק' של [המבקש]" (ע"א 2571/22 פלוני נ' פלונית, פסקאות 9, 12 (02.06.2022)).

12.בנסיבות העניין, בשים לב לכך שחלק מסכום הפיצוי מושא ענייננו לא נועד לרווחתו המידית של המשיב, אלא תכליתו היא לפצות על אובדן השתכרות לעתיד (עניין פלוני, בפסקה 7), מצאתי לנכון ללכת בדרך האמצע ולהורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. זאת, במובן זה שיעוכב אך הרכיב המבוקש לעניין ראש הנזק בדבר הפסדי שכר לעבר ולעתיד, בסך של 543,000 ש"ח ושכר הטרחה היחסי בגינו.

13.בטרם סיום אעיר שלא נעלמה מעיניי, כי המבקשת לא הואילה לציין את הסכום שנוכה על-ידי בית משפט קמא מהפיצוי שנפסק לטובת המשיב. זאת ועוד, כעולה מעמדת המשיב, המבקשת נמענה מלקיים את החיובים שהוטלו עליה על-ידי בית משפט קמא, ובכך עשתה דין לעצמה. בהתנהלות זו מצאתי טעם לפגם, וטוב היה לו המבקשת הייתה נמנעת מכך.

14.סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת אפוא, באופן חלקי וכמפורט בסעיף 12 לעיל. המבקשת תשלם לאלתר את שאר רכיבי פסק הדין, כפי שאלה נפסקו על-ידי בית משפט קמא, לרבות הפרשי הצמדה וריבית כדין מן המועד שנקבע.

15.בנסיבות העניין, ומשהבקשה התקבלה בחלקה, איני עושה צו להוצאות.