פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2687/12
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
חשמלור עסיס בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד גד שילר ועו"ד טליה אבני - מפרקים
של החברה
2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז באר שבע
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי באר- שבע בפר"ק 5146/09 שניתן ביום 29.02.2012 על-ידי סגנית הנשיא
ש' דברת
בשם המבקשת:
עו"ד רון קצב
בשם המשיבים 1:
עו"ד גד שילר; עו"ד טליה אבני
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא ש' דברת) בפר"ק 5146/09 מיום 29.2.2012, במסגרתה קיבל בית המשפט את בקשת המשיבים 1, מפרקי חברת נגר אברהם בע"מ בפירוק, והורה למבקשת להשיב סכום כסף בסך של 334,313 ₪ לקופת הפירוק בגין העדפת מרמה.
2.
על החלטת בית משפט קמא, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור זו. בתגובה, הגישו המפרקים, בהסכמת המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי, בקשה למחיקת בקשת רשות הערעור על הסף. לטענתם, החלטת בית משפט קמא אינה "החלטה" אלא " פסק דין ", כי היא מסיימת את המחלוקת בין הצדדים, ולפיכך הדרך הנכונה להשיג על החלטה זו היא בהגשת ערעור בזכות.
3.
מנגד טענה המבקשת כי דרך ההשגה הנכונה על החלטת בית משפט קמא היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. לתימוכין בטענתה הפנתה המבקשת לכותרת החלטת בית משפט קמא "החלטה", להבדיל מ" פסק דין ". כמו כן, לטענת המבקשת, מדובר בהחלטת-ביניים אשר אינה מסיימת את המחלוקת בין כל
הצדדים בתיק הפירוק. עוד טוענת המבקשת, כי אף אם נפלה שגגה בדרך ההשגה על החלטת בית משפט קמא, הדבר פגע בזכויותיה-שלה, שכן המועד להגשת בקשת רשות ערעור קצר מן המועד להגשת ערעור בזכות. לאור אי-בהירות כללי הערעור בסוגיות הפירוק, לטענת המבקשת, במידה ויימצא כי היה עליה להשיג על החלטת בית משפט קמא בדרך של ערעור בזכות, הריהי מבקשת לעשות שימוש בתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) שעניינה ב"הפיכת בקשה לכתב ערעור".
4.
המפרקים טוענים בתשובתם כי המבקשת הגישה את בקשת הרשות לערער על מנת להשיג יתרון דיוני, לקצר את משך זמן בירור הערעור ולחסוך בסכום הפיקדון. לפיכך מן הראוי למחוק את בקשת רשות הערעור ולא לראותה כערעור על-פי תקנה 410א לתקנות.
5.
דומני כי החלטת בית משפט קמא, הריהי אכן " פסק דין ", והדרך להשיג עליו היא באמצעות הגשת ערעור בזכות. להבדיל מדיני פשיטת הרגל, דיני הערעור על-פי סעיף 291 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, הולכים בתלם דיני הערעור הרגילים אשר מבחינים בין " פסק דין " לבין "החלטה אחרת" (רע"א 10215/01 עו"ד יוחנן בלש נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 לפסק דינו של כבוד השופט טירקל (לא פורסם, 23.6.2005)). כידוע, בכותרת ההחלטה שעליה מבוקש לערער – פסק דין או החלטה – אין כדי להכריע בשאלת הסיווג הנכון. ההכרעה נעשית כפועל יוצא מבחינה מהותית של תוכן ההחלטה השיפוטית. בטענת המבקשת כי מדובר בהחלטת ביניים, שכן תיק הפירוק עודנו מתנהל, אין כדי להועיל לה, משום ש הלכה היא כי במסגרת הליך לפירוק חברה יש לראות בהחלטות שיש בהן משום "סגירה" של עניין, פסק דין סופי לעניין ערעור, על אף שהליכי הפירוק נמשכים (רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4), 393) ; "הלכה זו מחוייבת המציאות מטיבם של הליכי פירוק, הכרוכים בבירור זכויותיהם של צדדים שלישיים שונים במסגרת הפירוק " (ראו דברי הרשמת א' אפעל-גבאי בבש"א 4146/94 שלדון ג. אדלסון נ' ריינהולד , פ"ד מט(1) 299). כאמור, מקובלת עלי עמדת המפרקים לפיה החלטת בית משפט קמא היא פסק דין , מכיוון שבית המשפט הכריע סופית בשאלת העדפת המרמה, ובכך סיים את המחלוקת הנדונה בין המפרקים לבין המבקשת.
6.
בהתחשב עם הנימוקים מזה ומזה, ובהתאם לתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי כי בקשת הרשות לערער תידון כערעור.
המזכירות תפעל ותורה כמתחייב.
ניתנה היום, כ"ד בסיון תשע"ב (14.6.2012).
ש ו פ ט