ע"א 2691/99 סלמה גרבי נ. ויטוריו בוכניק

המערערת היא אחותם של שני המשיבים, ולהם חמישה אחים נוספים (אחד מהם נפטר בינתיים). אבי המשפחה נפטר והוריש רכוש שחולק, מחציתו לאשתו ומחציתו בחלוקה שווה בין ילדיו. לאחר פטירת אם המשפחה התגלעה מחלוקת באשר לחלוקת עזבונה.

לאחר פטירת האם הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה למתן צו ירושה. לאחר שניתן הצו, הגישו המשיבים בערעור זה בקשה לביטול צו ירושה ולמתן צו קיום צוואה. לטענתם ציוותה המנוחה כי הם בלבד יירשו אותה, ויתר האחים לא יקבלו דבר מעזבונה.

יצויין כי הצוואה מתייחסת לחלקה של האם בלבד, דהיינו: מרכוש ההורים שעיקרו בית מגורים ששוויו הוערך בסכום של 1,200,000 דולר, חולק חלקו של האב בשווה בין הבנים. המחלוקת היא לגבי חלוקת חלקה של האם.

אין מחלוקת כי אחד הבנים היורשים, ויטוריו, היה מעורב עמוקות בהליך הכנת צוואת האם.

ויטוריו הוא שיצר קשר בין האם לבין עורך הדין שערך את הצוואה. עורך הדין אליו פנה, עו"ד קרסו, שימש כעורך דינו של ויטוריו עצמו, ושררו ביניהם יחסים של עורך דין ולקוח. הצוואה נחתמה על ידי האם בביתו של ויטוריו, וככל הנראה נכח בבית גם המשיב השני (הוא הנהנה השני על פי הצוואה), אברהם.

בנסיבות אלו טוענת המערערת כי הבן השפיע על האם השפעה בלתי הוגנת, וכי בהתאם לסעיף 35 לחוק הירושה התשכ"ה1965-, הצוואה בטלה.

בית המשפט קמא קבע כי בין ויטוריו לאימו היו יחסים קרובים, אך השפעתו של ויטוריו היתה הוגנת, וכי יתכן שהאם בחרה להוריש את רכושה לבן זה בשל היחסים הקרובים ביניהם.

אשר לבן הנהנה האחר, אברהם, קבע בית המשפט באופן נחרץ וחריף כי לא היה ראוי לנחול את אימו משום שנמנע מלבקרה בשנות חייה האחרונות. אולם הניח כי יתכן שמצאה לנכון לצוות לו חלק מהרכוש בשל תרומתו להגדלת רכוש המשפחה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתם של ויטוריו ואברהם, אישר את תוקף הצוואה, דחה את התנגדות האחים האחרים, וחייב אותם בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 150,000 ש"ח, כולל מע"מ.

לאחר התביעה הגיעו המשיבים להסדרים כספיים ורכשו את חלקיהם של כל יתר האחים בירושה (חלקים שמקורם, כאמור, בירושת האב), מלבד המערערת, שלא הסכימה להסדר, המקפח לדעתה, ומערערת לבדה על פסק-הדין.

טענות המערערת הן ברובן טענות עובדתיות המופנות כנגד שקילת הראיות על ידי בית המשפט קמא. עם זאת, ומבלי להביע עמדה באשר ליתר השאלות, נראה כי בשני נושאים משמעותיים סיכויי המערערת לזכות בערעורה טובים.

הנושא האחד הוא שאלת המסקנה המשפטית שיש להסיק ממעורבותו של הבן ויטוריו בהכנת הצוואה ובחתימת המבקשת עליה. כאמור, אין מחלוקת באשר לעיקרי העובדות המצביעות על מעורבות עמוקה של הבן הנהנה, ולמערערת טענות לא מבוטלות. באשר לתחולתו של סעיף 35 לחוק בנסיבות העניין.

נושא נוסף בו למערערת סיכוי טוב לזכות בערעור הוא החיוב בהוצאות המשפט, הסכום שנפסק חורג מן המקובל, במיוחד בהתחשב בכך שאין מדובר במשפט ארוך, מורכב או מסובך במיוחד.

אני קובעת, איפוא, כי מבחינת סיכויי ערעורה, זכאית המערערת לפטור המבוקש. נותרה שאלת מצבה הכלכלי של המערערת.

אין מחלוקת כי המערערת מתקיימת מקצב ביטוח לאומי, בסך כ1,500- ש"ח, ומסכום זה עליה לשלם את הוצאות מחייתה.

אולם, המערער לא פירטה כנדרש רכוש שברשותה, כולל חסכונות, דירת מגורים וכו', לא הוכיחה דבר באשר ל"מעגל הקרוב" של קרובי משפחה וידידים, ולא פירטה מדוע לא תוכל להיעזר בהם.

במצב זה אין הצדקה לפטור את המבקשת לחלוטין מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון. אולם אני מפחיתה את סכום האגרה למחצית, ומעמידה את סכום הערבון על 7,000 ש"ח.

האגרה תשולם והערבון יופקד תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו.