החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 2702/02 אביטבול חנה נ. עז' תלגיו לולו

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסףערעור על החלטת רשם בבקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערערים ערערו על דחיית בקשתם להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף, בטענה כי פסק הדין המלא הגיע לידיהם באיחור. בית המשפט קבע כי נותרו להם ששה ימים להגשת העתירה, כי היה עליהם לפנות לבקשת ארכה בתוך פרק זמן זה, וכי טעות בדבר מועד ההגשה אינה טעם מיוחד בדין ברור. הערעור נדחה והמערערים חויבו בהוצאות.

העובדות

המערערים ביקשו עתירה לדיון נוסף בערעור אזרחי לאחר שפסק הדין ניתן ביום 24.12.01. לטענתם פסק הדין המלא נתקבל בידם רק ביום 2.1.02, ולכן נותרו להם שישה ימים מתוך חמישה עשר להגשת העתירה. העתירה נדחתה בשל איחור והוגשה בקשה להארכת מועד שנדחתה על ידי הרשם.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף כאשר המבקשים טוענים כי פסק הדין המלא הגיע לידיהם באיחור?
  2. 2.האם סברה מוטעית של המבקשים לגבי מועד הגשת העתירה לדיון נוסף מהווה טעם מיוחד להארכת מועד?

הלכות

  1. 1

    סברה מוטעית של בעל הדין לגבי מועד הגשת העתירה לדיון נוסף אינה מהווה טעם מיוחד למתן ארכה כאשר הדין לעניין זה ברור

    ״כבוד הרשם קבע גם, כי סברתם של המבקשים, כי המועד להגשת העתירה לדיון נוסף הוא עד חמישה עשר ימים לאחר יום המצאת פסק הדין, להבדיל ממועד מתן פסק הדין, אינה מהווה טעם מיוחד למתן ארכה באשר הדין לעניין זה הוא ברור.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • עתירה לדיון נוסף
  • טעם מיוחד
  • המצאת פסק הדין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

ע"א

2702/02

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המערערים

:

1.

חנה אביטבול

2.

אורי סיגאוי

3. יצחק שגיב

4. עז' ויקטור סיגאוי

נגד

המשיבים

:

1.

עזבון תלגיו לולו

2. עטר עליזה

ערעור

על החלטת הרשם

החלטה

1.ערעור שהגישו המערערים כאן לבית משפט זה נדחה בפסק דין שניתן ביום 24.12.01. לטענת המבקשים, השנויה במחלוקת, במועד מתן פסק הדין הוקרא רק החלק האופרטיבי שלו, ופסק הדין כולו נתקבל בידם ביום 2.1.02. ביום 17.1.02 ביקשו המערערים להגיש עתירה לקיום דיון נוסף בערעור האזרחי שהגישו. לאחר שהעתירה לא נתקבלה בשל האיחור בהגשתה, הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להגשת העתירה. הבקשה להארכת המועד נדחתה על ידי כבוד הרשם ע' שחם. כנגד החלטה אחרונה זו מופנה הערעור שלפני.

2.טענתם המרכזית של המערערים היא, כי לאור זאת שפסק הדין המלא הגיע לידיהם בחלוף תשעה ימים מיום שניתן (דבר שלגביו, כאמור, יש מחלוקת), הרי שבפועל נותרו לרשותם - לפי הטענה - רק כשישה ימים מתוך חמישה עשר הימים שהדין מקצה לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף. עניין זה היווה טעם המצדיק, כך טוענים המערערים, את מתן הארכה.

3.דין הערעור להידחות. כבוד הרשם ציין, כי גם על פי גרסתם, עמדו לרשות המערערים שישה ימים לצורך הכנת העתירה לדיון נוסף. עוד הוא מציין, כי לא היה בפרק זמן זה די, היה על המבקשים לפנות במהלכו בבקשה למתן ארכה. כבוד הרשם קבע גם, כי סברתם של המבקשים, כי המועד להגשת העתירה לדיון נוסף הוא עד חמישה עשר ימים לאחר יום המצאת פסק הדין, להבדיל ממועד מתן פסק הדין, אינה מהווה טעם מיוחד למתן ארכה באשר הדין לעניין זה הוא ברור. לא מצאתי כל פגם בנימוקיו של הרשם והמערערים לא הצביעו על עילה להתערב בהחלטתו לעניין מתן הארכה.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים על סך 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, יג' בתמוז תשס"ב

(23.6.2002).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1סברה מוטעית של בעל הדין לגבי מועד הגשת העתירה לדיון נוסף אינה מהווה טעם מיוחד למתן ארכה כאשר הדין לעניין זה ברור