פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2737/18
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המערערות:
1. פלונית
2. פלונית
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
ערעור על החלטת של
בית המשפט השלום בראשון לציון בשבתו כבית משפט לענייני משפחה מיום 24.3.2018
בתמ"ש
47163-03-16 אשר ניתנה על ידי כבוד סגנית הנשיאה
ר'
מקייס
בשם המערערות:
בעצמן
בשם המשיבה:
עו"ד ורדה אפרת
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (סגנית הנשיאה ר' מקייס ), מיום 24.3.2018 בתמ"ש
47163-03-16 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות.
1.
המערערות (אם ובתה) מתגוררות בדירה בבעלות משותפת שלהן ושל המשיבה – בת נוספת של המערערת 2. בין בנות המשפחה מתנהלים הליכים שעניינם פירוק שיתוף בדירה, חיוב בדמי שימוש וכן תביעות כספיות ביחס אליה. ביום 6.3.2018 התקיים דיון שבסופו קבע בית המשפט את תיק פירוק השיתוף להוכחות, ניתנו הוראות בנוגע להתנהלות הצדדים עד למועד הדיון וכן התבקשה התייחסותם להצעת פשרה שהועלתה. ביום 12.3.2018 הגישו המערערות בקשה לפסול את בית המשפט וטענו כי מאמירותיו במהלך הדיון, אשר לא תועדו בפרוטוקול, ניכר כי הוא גיבש דעה נחרצת ומוטה לטובת המשיבה. עוד הלינו המערערות על הזמן שהוקצב לדיון ההוכחות.
2.
בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. ראשית, ציין בית המשפט כי המערערות לא ביקשו לתקן את פרוטוקול הדיון אלא בחרו להגיש בקשת פסלות והוסיף כי קם "חשש ממשי פן הקליטו המבקשות את הדיון" בלא שביקשו רשות לעשות כן. עוד נקבע כי אין בהעלאת הצעת פשרה כדי להקים עילת פסלות וכי בית המשפט הביע את עמדתו בדבר סיכויי התביעה הלכאוריים כחלק מתפקידו ולנוכח הוראותיו הברורות והחד משמעיות של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 והפרשנות שניתנה להן בפסיקה, בהיותו אמון על ניהולו התקין והיעיל של הדיון, אך כמובן שאין בכך כדי למנוע מן המערערות להוכיח טענותיהן ולהציג ראיותיהן. בית המשפט הבהיר כי הערותיו בדיון היו ענייניות וקונקרטיות, בהתייחס למטרייה המשפטית הקיימת שלאורה תיבחנה הטענות ובמסגרתה תיפסקנה ההוצאות בסיום ההליך. בית המשפט דחה את הטענות בדבר קציבת
הזמן לחקירות וקבע כי על החלטה זו יכולות היו המערערות להשיג באמצעות פניה לערכאת הערעור. מכאן הערעור שלפניי.
3.
המערערות, שאינן מיוצגות, חוזרות על טענותיהן בהרחבה וגורסות כי אמירות בית המשפט שהושמטו מהפרוטוקול היו נחרצות וכי הוא גיבש דעה ברורה ש"אין הגנה בתביעת פירוק" ואף הזהיר אותן מפסיקת הוצאות. המערערות מוסיפות וטוענות כי הזמן שקצב בית המשפט לחקירת העדים (רבע שעה) מעיד אף הוא על גיבוש עמדה מוקדמת והן מבקשות לפסול אותו מלדון בכלל ההליכים בעניינן.
המשיבה מתנגדת לערעור וסומכת ידיה על החלטת בית המשפט.
5.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובנספחיהן לא מצאתי כי יש בהתנהלות בית המשפט כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערות המצדיק את פסילת המותב מלדון בהליך (השוו: ע"א 9400/17 פלונית נ' פלוני (13.12.2017)). האמירות שמבקשות המערערות לייחס לבית המשפט אינן מופיעות בפרוטוקול הדיון, והמערערות אף לא ביקשו לתקנו ( ע"א
1477/18
פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (7.3.2018)).
מכל מקום, כפי שציין בית המשפט בהחלטתו, הוא עמד במהלך הדיון על הקשיים בהליך והציע למערערות להגיע לפשרה עם המשיבה ובכך אין כדי להביא לפסילתו (ע"א 7561/15 קבל נ' אבטן , פסקה 8 (8.12.2015)). אשר לקציבת הזמנים בדיון ההוכחות, הרי שהמקום להשיג על החלטה מעין זו אינה במסגרת ערעור פסלות.
אכן, נראה כי ההליך בין בנות המשפחה מורכב וטעון רגשית. אך חשש סובייקטיבי גרידא שמעלות המערערות בדבר משוא פנים כלפיהן, אין בו כדי להקים עילת פסלות (השוו: ע"א 6167/17 כנען נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (15.8.2017)).
הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.
ניתן
היום, ט"ו בסיון
התשע"ח
(29.5.2018).
ה נ
ש י א ה