ע"א 2747/19 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט א' שני ) מיום 6.4.2019 בתלה"ם 62140-12-18 שדחה את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בעניינו.

1.

בין הצדדים, בני זוג לשעבר, מתנהל הליך שענייננו שינוי סכום המזונות בו חב המערער עבור בנם הקטין (להלן: הקטין ) בשל שינוי נסיבות. ביום 28.3.2019 התקיימה ישיבת קדם משפט, שבסופה קבע בית המשפט כי המערער יפקיד בתוך שבוע סכום של 25,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה, שאם לא כן התובענה תמחק. בהחלטתו התייחס בית המשפט לנימוקי התביעה השונים תוך שציין, בין היתר, כי: "הטעם הראשון הוא הרחבת זמני השהות אשר נקבעו בין האב לבין ילדו, אלא שטיעון זה אין בו יסוד ואין בו ממש [...]". עוד צוין בהחלטה כי "הטעם השני הוא נתינתה של הלכת בע"מ 919/15. אלא שכבר פסקו בתי המשפט לא אחת ולא שתיים [...] שהלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה אינה טעם ואינה שינוי נסיבות להגשת תובענה". בית המשפט הוסיף כי בהגשת התביעה "מדובר בבזבוז זמנה של המערכת לכאורה לחלוטין ובוודאי שלא אאפשר לאב לעשות 'מסע דיג' בראיות שאין לו לעתיד".

2.

על רקע זה ובסמוך לאחר מכן הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט, שבה נטען, בין היתר, כי במהלך ישיבת קדם המשפט גילה המותב דעתו באשר לסיכויי התביעה. ביום 6.4.2019 דחה בית המשפט את הבקשה בהחלטה קצרה, שבה נכתב כך: "כלל הוא כי אגב קד"מ רשאי ביהמ"ש לשאול אף להביע דעתו באשר לסיכויי התובענה בשלב בו טרם נשמעו ראיות [...] אין בכך להצביע כי דעתי ננעלה. עיון בתקנות החדשות יגלה משנה תוקף לשיקול שבחסכון זמנו של הציבור בתובענה שסיכוייה קלושים לכאורה. החלטות שהן לדעת המבקש [המערער] שגויות מקומן בבר"ע [...]".

לאחר דברים אלה, ניתן ביום 15.4.2019 פסק דין המורה על מחיקת התובענה משלא הופקד עירבון כאמור בהחלטה מיום 28.3.2019.

3.

מכאן הערעור דנן. המערער טוען כי בית המשפט הביע עמדתו בהליך עוד בטרם שנשמעו ראיות, באופן המעיד כי דעתו "נעולה". בהקשר זה מפנה המערער לשורת התבטאויות של בית המשפט מישיבת קדם המשפט וכן לגובה העירבון שהוטל עליו להפקיד כתנאי להמשך הדיון בהליך. לחלופין נטען כי יש להורות על קבלת הערעור מחמת מראית פני הצדק.

המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור והיא סומכת ידיה על החלטת בית המשפט קמא. נטען כי אין כל עילה שבדין לפסילת המותב וכי מטרת הליכי הפסלות היא להכביד על המשיבה.

4.

דין הערעור להידחות. כפי שנפסק לא אחת ניהול יעיל של ההליך עשוי להביא את השופט היושב בדין להביע במהלך ישיבת קדם המשפט דעה – בזהירות ובמתינות המתבקשים – לגבי השאלות שבמחלוקת, ורק במקרים נדירים בהם התבטאויות בית המשפט הן בעלות אופי מובהק ונחרץ המלמד על "נעילת" דעתו של המותב, הן יוליכו אל המסקנה כי קם חשש ממשי למשוא פנים מצדו (ע"א 860/19 פלוני נ' פלוני , פסקה 3 (14.2.2019)). זאת ועוד – משעה שההליך הסתיים בפסק דין אין עוד מקום לדון בערעור דנן. עמדתי על כך לאחרונה ב ע"א 9165/18

שרעבי נ' לוי , פסקה 4 (1.4.2019), שם ציינתי כי:

"בקשת פסלות וערעור על החלטה הניתנת בבקשה כזו צופים ככלל פני עתיד, ונועדו לבחון האם השופט יכול להמשיך לשבת בדין או שמא יש להעביר את הדיון בהליך המתנהל בפניו למותב אחר [...]

על כן, משהסתיים ההליך בפסק דין, ובית המשפט קמא סיים את הטיפול בתביעה השנייה, אין עוד טעם בכך שבית משפט זה יידרש לסוגית הפסלות שהפכה בשלב זה תיאורטית. דרך המלך במקרה מעין זה היא לטעון את טענת הפסלות במסגרת הערעור על פסק הדין עצמו"

דברים אלה יפים גם לענייננו בהינתן העובדה שבית המשפט הורה על מחיקת התביעה.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,500 ש"ח.