ע"א 2749/97 סימון עידו,ד"ר נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, משרד הפנים

ביום 6.5.97 הוגש ערעור זה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בה דחה את העתירה שהוגשה על-ידי המערערים. עניינו של הערעור הוא בקשתם של העותרים להוצאת צו אשר יאסור על המשיבה מס' 3, היא "תיסום", לנהל עסק של מכללה פרטית ברח' שולמית 7 בתל-אביב.

בפני בקשה מטעם המערערים למחיקת הערעור ולחיוב המשיבה 3 בהוצאות המשפט. לבקשת המערערים אני מורה על מחיקת הערעור.

אשר להוצאות המשפט מבקשים המערערים לחייב את המשיבה 3 בהוצאות המשפט. לטענתם, לו היתה המשיבה 3 מגלה בזמן את העובדה שמכללת "תיסום" סגרה שעריה עוד באוגוסט 1997, וכן את העובדה שמכרה את הבנין בו פעלה ביום 10.5.98, היה נחסך הצורך בהגשת כתבי סיכומים מטעם הצדדים.

המשיבות 1 ו2- מבקשות לפסוק לזכותן את הוצאות המשפט. המשיבות מפנות לבקשה למחיקת הערעור אשר הוגשה על ידן כבר ביום 10.5.98, בטרם הוגשו סיכומים מטעמן, וזאת לאחר שהתברר להן כי מכללת "תיסום" נסגרה כבר בחודש אוגוסט 1997, והערעור על כן הפך תאורטי. לדבריהן, פנו לבא כוח המערערים ולבא כוח משיבה 3 להצטרף לבקשת המחיקה אולם שניהם סירבו. המערערים מאשרים עובדת סירובם.

המשיבה 3 מבקשת כי בהוצאות המשפט יחוייבו המערערים. לדברי המשיבה 3, מסר בא כוח עו"ד מוטי ארד לבא כוח המערערים, מספר ימים לפני הגשת סיכומיה של תיסום בערעור, כי תיסום חדלה לפעול וחדלה להפעיל את המכללה שלה בבנין נשוא הערעור. כמו כן טוענת המשיבה 3, כי בעובדה שתיסום חדלה לפעול יכלו המערערים להיווכח במו עיניהם, שכן הם מתגוררים בשכנות לבנין הנדון.

לטענתה, הנתון החשוב לצורך מחיקת הערעור דנן הינו, דבר פעולתה של תיסום בבנין נשוא הערעור, ולא כפי שהמערערים, לטענתה, מנסים להציג, עובדת מכירת הבנין.

מהנסיבות שתוארו לעיל ברור שהמשיבות 1 ו2- זכאיות להחזר הוצאותיהן. השאלה, על מי מהצדדים האחרים, יש להטיל את תשלום ההוצאות.

לאחר ששקלתי בענין החלטתי לחייב הן את המערערים והן את המשיבה 3 בהוצאות המשיבות 1 ו2- בחלקים שווים.

מטענות הצדדים עולה, כי למערערים נודע בטרם הוגשו סיכומי המשיבים על הפסקת הפעולה של מכללת "תיסום" בבנין הנדון. מטיעוני המערערים לא ברור הנימוק בשלו החליטו לסרב לבקשת המחיקה שהגישו המשיבים 1 ו2-. המערערים הם אלה שנקטו בהליך זה ובידיהם היכולת לסיימו. בעובדה זו יש כדי להטיל עליהם מחוייבות שההליך לא ינוהל לריק, ושהצדדים האחרים לא יוטרחו לשווא.

גם למשיבה 3 חלק בטורח המיותר של המשיבות 1 ו2-. לו היתה משיבה 3 מבהירה למערערים את המצב העובדתי לאשורו מבעוד מועד, סביר להניח שהערעור היה נמחק בטרם היה צורך בהגשת סיכומי המשיבים.

בהתחשב בשלב שבו הוגשה הבקשה לביטול הערעור, היינו לאחר הגשת סיכומי המשיבות אך לפני שנקבע מועד לדיון ובטרם התייצבו הצדדים בפני בית המשפט, אני פוסקת לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח.

המערערים והמשיבה 3 ישאו כל אחד בהוצאותיו, ובחלקים שווים בהוצאות שנפסקו לזכות המשיבות 1 ו2-.