ע"א 2807/00 עמג'ד אבו ג'ומעה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 3.1.00, מפי השופטת ד' וכסלר, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים, מפי השופט נ' סולברג, שהורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 4678/99.

1.נגד העורר ונגד נאשם נוסף הוגש לבית משפט השלום בירושלים, ביום 9.12.99, כתב אישום בת.פ. 4678/99 הכולל שלושה אישומים בעבירה של סחר בסם מסוכן (עבירה לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-). בצמוד לכתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה למעצר עד לתום ההליכים (ב"ש 4674/99).

2.לעורר מיוחס אישום אחד מתוך שלושת האישומים המופיעים בכתב האישום. על פי אישום זה, בתאריך 6.12.99 מכר העורר, ביחד עם הנאשם האחר, סם מסוג קנבוס במשקל של 700 גרם ברוטו לסוכן משטרה סמוי. מחומר הראיות עולה לכאורה, כי העורר הוא שסיפק את שקית הסם, שנמכרה במהלך העסקה. כן עולה מחומר הראיות כי העורר ניסה להימלט ונאבק עם השוטרים בשעת מעצרו.

3.ביום 13.12.99 הורה בית משפט השלום, על מעצרם של שני הנאשמים עד לתום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, שיש בהן כדי להקים עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. מאחר וחזקת המסוכנות לא נסתרה, הרי שיש להורות על מעצר עד לתום ההליכים. בית המשפט קבע:

"כשלעצמי לא הותרו כל ספקותיי בקשר לנסיעת [העורר] בטרנזיט. ואולם, סתירות שבין הודעתו הראשונה והשנייה של [העורר], ובין הודעותיו הראשונה והשניה של [הנאשם הנוסף], לזו השלישית; התיאום הניכר בעליל בין [העורר ובין הנאשם הנוסף] לגבי הגרסה החדשה; סתירות פנימיות שבה וביחס לשאר החומר שבתיק; כשאלה מצטרפים אל העיקר - דוחות הפעולה והודעותיהם של השוטרים, דומה כי ישנן ראיות לכאורה במידה הדרושה בשלב זה להוכחת אשמתו של [העורר]."

4.בית המשפט קבע גם כי אין מקום לקבוע חלופת מעצר. נסיבות האישום מצביעות "על מסוכנות יתירה, והאינטרס הציבורי גובר בנסיבות העניין על חירותם של [העורר ושל הנאשם הנוסף]".

5.על החלטת בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים (ב"ש 2839/99). ב"כ העורר טען כי אין תשתית ראייתית לכאורה, המקימה עילת מעצר כנגד העורר. לגרסתו, העורר לא היה שותף למכירת הסם, אלא הוא רכש כמות סם קטנה לצריכה עצמית בלבד. בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הערר, בקבעו כי גרסת העורר איננה מתיישבת עם הראיות בתיק, כפי שפירט בית משפט השלום. בעניין חלופת מעצר קבע בית המשפט המחוזי:

"באשר לחלופת מעצר מקובלת עלי עמדת ב"כ התביעה כי אין מקום לחלופת מעצר. המדובר בכמות לא קטנה של סם, העורר הוא אדם מתוחכם ובאשר להיותו אב למשפחה גובר במקרה זה האינטרס הציבורי של החזקתו במעצר על האינטרס הפרטי."

6.בערר בפניי חזר ב"כ העורר על הטענה כי אין תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר. הוא הצביע שוב על הסתירות הקיימות, כביכול, בין הודעת התצפיתן לבין הודעתו של השוטר. לפי גרסתו, אין ראיות המקשרות את העורר לעסקה. לחילופין, טען ב"כ העורר כי על כל פנים יש להסתפק בחלופת מעצר.

7.לאחר שמיעת טיעוני בעלי הדין ועיון בחומר המצוי בתיק, לא השתכנעתי כי יש להתערב בהחלטותיהם של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי. בהחלטות אלה התייחסו השופטים לכל הטיעונים של ב"כ העורר. הם מצאו כי יש בחומר הראיות תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר. במיוחד הסתמכו בתי המשפט על הסתירות שבגרסאותיהם של העורר ושל שותפו. השינוי בגרסאות מעורר גם חשד של תיאום עדויות.

8.גם בעניין חלופת המעצר אינני רואה מקום להתערבות. המדובר בכמות סם גדולה יחסית ובשל המסוכנות שבעצם הסחר בסמים, אין מקום בנסיבות אלה לקבוע חלופת מעצר.

אי לכך הערר נדחה.