ע"א 2809-22 ע"א 2809-22

השופט ד' מינץ:

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי) מיום 25.8.2021 בפר"ק 4038-01-11, בה נדחתה בקשת המערער לפסיקת שכר טרחה.

1.בתמצית שבתמצית, בתחילת שנת 2011 מונו המערער, משיב 2 (להלן: המשיב) ועורך דין נוסף כנאמנים לצורך השלמת פרויקט בניית בית משותף בתל אביב (להלן: הנאמנים). זאת בעקבות בקשה למינוי מפרק זמני למשיבה 1, החברה אשר התחייבה לבצע את הפרויקט (להלן: החברה). בחלוף כשנתיים, בעת שבניית הפרויקט הייתה קרובה לסיום וכל שנותר היה בניית מתקני החניה בבניין, נפסקה לנאמנים "מקדמה" על חשבון שכר הטרחה בסך של 180,000 ש"ח בצירוף מע"מ. בסופו של דבר הושלמה בניית הפרויקט בסוף שנת 2015, ובמשך השנים שלאחר מכן עמדה במרכז ההליך סוגיית רישום הבית המשותף. בשלהי שנת 2020 קבע בית המשפט המחוזי כי משעה שבסופו של דבר לא ניתן צו פירוק נגד החברה, תם הטיפול בתיק והמשך פעולות הרישום יבוצע ללא פיקוח בית המשפט.

2.ביום 7.3.2021 הגיש המערער בקשה לאישור שכר טרחה עבורו ועבור המשיב בגין פועלם להשלמת בניית הפרויקט, בסך כולל של כ-2.4 מיליון ש"ח בניכוי המקדמה. החברה התנגדה לבקשה מטעמים של שיהוי והתיישנות. המשיב מצדו טען כי חלף זמן רב ממועד פועלם של הנאמנים וכי עיקר העבודה הוטלה בזמן אמת על כתפיו, אולם הסכים כי המקדמה שאושרה לא משקפת את כמות העבודה שהושקעה ואת השכר המגיע לנאמנים. משיב 3 (להלן: הכנ"ר) טען כי מתשובת המשיב עולה שתרומת המערער להשלמת הבנייה מעורפלת, כי הבקשה הוגשה בשיהוי וכי אופן חישוב שכר הטרחה אינו מבוסס.

3.ביום 25.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו כי הוגשה בשיהוי ברור וממשי שאינו מאפשר פסיקת שכר טרחה בשלב זה. נקבע בתמצית כי העת למיצוי נושא שכר הטרחה הייתה לאחר השלמת הבניה בשנת 2012; כי קשה לשחזר את מלוא הנסיבות בהן נפסק שכר הטרחה בסוף שנת 2012; וכי המערער לא פרט בבקשתו מדוע במשך כל אותן שנים לא פעל לקידום ציפייתו לקבל שכר נוסף. על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו.

4.לאחר עיון בכתב הערעור ובתשובות המשיבים, החלטנו להכריע בערעור על יסוד החומר הכתוב שלפנינו בהתאם לסמכות הנתונה לנו בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ולקבל את הערעור באופן חלקי, כמפורט להלן.

5.עיון בבקשות ובהחלטות השונות שניתנו במסגרת ההליך לפני בית המשפט המחוזי מעלה שתי מסקנות מהותיות לענייננו:

האחת, כי בניית הפרויקט הושלמה בסוף שנת 2015 (או בסמוך לכך), ולא בשנת 2012. אמנם, כבר בסוף שנת 2012 הושלמה בניית הבניין, ניתן טופס 4 ונמסרה החזקה בדירות לדיירים, אולם רק בסוף שנת 2015 השלימו הנאמנים את התקנת מכפילי החניה (בעניין זה ניתן להפנות לבקשת בעלי הדירות בבניין מיום 25.2.2016).

השנייה, כי שכר הטרחה שנפסק לנאמנים בשנת 2012 לא שיקף את שכר הטרחה המלא בגין פועלם. הדבר נלמד מכך שבקשת הנאמנים לשכר טרחה הוגשה עובר להשלמת הבניה באופן סופי, כאשר בעת מינויים קבע בית המשפט כי שכר טרחתם ייפסק לאחר סיום הבניה; שבאותה בקשה הם ציינו באופן מפורש שברצונם לקבל מקדמה על חשבון שכר הטרחה בסך של 900,000 ש"ח; שלאחר שהכנ"ר הביע את עמדתו כי נפלו פגמים בבקשה, בית המשפט הציע לנאמנים לערוך את בקשתם ובצד זאת קבע כי מאושרת "בשלב זה מקדמה בסך 180,000 ש"ח בצירוף מע"מ"; ושסכום זה נפסק בהחלטת "פתקית", ללא הכרעה באשר לאופן חישוב שכר הטרחה (שלגביו כאמור הביע הכנ"ר ספקות) ובאשר לפעולותיהם של הנאמנים בתיק.

6.אכן, בהינתן כל האמור לעיל ראוי היה כי בקשה מטעם הנאמנים להשלמת שכר הטרחה המגיע להם לטענתם תוגש כבר בסוף שנת 2015 או בסמוך לכך, עם סיום המשימה שלשמה מונו. ברם, לא ניתן להתעלם מכך שבתחילת שנת 2016 הודיעו הנאמנים כי משעה שסיימו את תפקידם בכוונתם להגיש בקשה לפסיקת שכר טרחה, ובמענה לכך ציין הכנ"ר כי לעמדתו עבודתם טרם הושלמה שעה שלא בוצע רישום של הבית המשותף. אמנם, מהחלטת בית המשפט שניתנה ביום 13.7.2016 עולה כי עמדה זו של הכנ"ר לא התקבלה בסופו של דבר, אולם בנסיבות העניין מצאנו כי אין מקום לבוא חשבון עם המערער ולדחות את בקשתו מטעמי שיהוי בשל כך ששגה בהבנתו והמתין עם בקשתו לסיום הליכי הרישום – כפי עמדת הכנ"ר בשעתו.

נוכח כל האמור, אין מנוס מהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי אשר ידון בטענות הצדדים לגופן ויכריע כפי חכמתו.

בנסיבות העניין לא מצאנו ליתן צו להוצאות.