פרטי ההליך
| | - |
ערעור אזרחי מס' 282/56
היולץ המשפטי לממשלה נגד חנה סטרוגץ'
בבית"-המשפט העליון בשבתו כבית משפם לערעורים אזרחיים
| | 9 .
17.7.57] 22,5.57, 25,3.57[1,
לפני מ"מ הנשיא (חשין) ,השופטים אגרגט ,זוסמן
תקנות
פ)
הטים
([במי
הגויקים
(אגרות),
תשי*ציג591
[קה"ת
26%
ע'
784],
תקנה
שהוחלפה
ביתשי*ד4591-
[קה"ת
61
' -- )]6101.פקורת
האזרתחיים,
[תוס*א
ע'
93],
)2(50
0פ(()2ו ,ג55
1944
[כבפי שהוחלפו
ב7491-
1480,
מציפים
50,
[תום*א 1563,ע' 32]).
נזיקים אזרחיים --נוסעת שניזוקה בשדה תעופה בשפה שנפלה ממדרגה הסמוכה לפתוז שחילון
פרוש עַליו --אחריות הממשלה --חובת מחניק כלפי מוזמן --סכנה בלתי-רגילה --רשלגות ונורמת.
=פסקרדין" ,כרך יא ,תשי*ו/תשיית'.7591
3
פ"א 20/5
|
היופץ המשפטי נגד חנה סטרוגץ'
0
חובתו של מחניק בנכסי'רלא-ניידי בלפי אדם המצוי על אותם הנכסים נקבעת לפי מעָמדרו המשפטי
ישל אדם זה ,כלומר אם הוא מסיג"גכול ,בןירשות או מוזמן --החובה מועטת כלפי מסיג"גבול ,חמורה
יותר כלפי בןירשות ,ומרובה ביותר כלפי מוזמן , --מוזמן* הוא מי שמצוי בנכסים לשם מטרה אשר
שניהם ,הוא והמחויק בנכסים ,יש להם ענין משותף בה ,ואילו בןרשות נכנס אליהם או מצוי בהם
להגאתו הוא ,והמחזיק אינו מוחה בידו --גוסל בשוה תעופה ,שבעדו משתלמת אגרת נוסעים לממשלה,
יש לראותו כמוומן מטעם הממשלה --להבתנה שבין מוזמן לבין בןדרשות ניתנה גושפנקה של חוק חרות
א
בסעיף ) 2(50לפקודת הנזיקים האזרחיים 1944, ,ואין לקבל בארץ את הנטיה במשפט האנגלי לטשטש
את התחומים בין שני סיגים אלה בענין רשלנות --לגבי טיבה של הסכנה האורבת למוומן \לגבי טיבם
של האמצעים הננקטים למניעת הנזק המבחן הוא איבייקטיביו כלומר שמביאים בחשבון אנשים מבניד
סוגו של הנפגע ,ולאו דוקא את האדם המיוחר שהוזמן .ושנפגע --לצורך קביעת רשלנותו התורמת של
המוזמן ,יש לבחון אם המוזמן-הנחק גהג זהירות בעצמו כשם שהיה ניתג אדם סביר באותן נסיבות ,הכב
פסקי-דין ישראליים שאוזכרו:
[] ע* -- 35/52 8שלום רוטנשטרייך נגד הינעץ המשפטי, :פסקירהדט" ,כרך ז ,תשי"ג/
תשי"ד ,3591-ע' , 80; 58,פסקים" ,כרך יב ,תשי"ג ,3591-ע' 158.
[]2
ג
ע"פ -- 40/55שמריהו פורת נגד היועץ המשפמי, :פםקי-דין" ,כרך ם ,תשט"ר/
תשט"ד 1955,עי ,ו, ; 1019 015פסקים* ,כרך יט ,תשט* ,1-5591ע' 552,
[]3
ע"א -- 558/56זאב דגני נגד סולל בתה בע"מ ודצבי אוקסמן. :פסקי-דין* ,כרך יא,
תשי"ז/תשי"ח ,7591-ע'* ;. 871פסקים" ,כרך כם ,תשי"זד ,7591ע' 95.
פסקי"-דין אנגליים שאוזכרו:
:
; )2391(, 4 2מסומסע. 645ץצ 6שתקסמסכ 1
[]4
60. 141. ; )6391( 2 8.0.פסוס עמס .ל 6שפ
[]5
. 66491: )66-5681(, 8.1. 1 0.0. 472, 288; )76.6681(,ץ זמאודיטת 1
[]6
06.
8.1.
- ד ה
2 0. 113| 14 1₪. 484; 16 22.1.1.
;. 00011: )1391(, 0.4. 737, 2-287, 743ל ., 441.ס) %ה0כ 1קַתושסזו) מס4מ01
[]7
.1.א.ם )1591(, 2 4
. .
ערפור על פסק-דינו של בית"המשפט המחוזי ,תליאביבדיפו (העוופט א .מלתי) ,מיום
,6ב"רתיק אזרחי 162/56,לפיו חוייב המערער .בתשלום = 622,11.-לירות בצירוף
ריבית מיום מתן פסקיהדין וער התשלום בפועל ,הוצאות המשפט ושכר"טרחת עורך"דין
1
בסך 051.--לירות .הערעוד נתקבל בחלקו,
לנדא --בשם המערער :מקלים ו"רוזן --בשם המשיבה
.
479.
/ . :
*פסקיירין? ,כרך יא תשי*ז/תשי"ח"7591
| .
ע"א 2827/56,
היועץ המשפטי נגד חנה סטרוגץי
| || מ"מ הנשיא (חשי)
-
פסק-דין
/
מ*מ הנשיא (חשיף :באוגוסט 1955באה המשיבה ,תושבת ארצות-הברית ,לבקראת אחיה המתגורר בארץ .ביום 20בםפטמבר אותה שנה עמדה לחוור לביתה באווירון של
א
החברה ,סבנה' ,שגועד להמריא משדה התעופה בלוד בשעה 8בבוקר .בהיותה בחדף |
|
צרביה .היא נכנסה אז לחררי הנוחות שבחדר ההמתנה ,ובצאתה משם לאחר רגעים
ההמתנה אשר בתוחנה ,ממתינה עם שאר הנוסעים להודעת ההמראה .הוזקקה לעשות ספורים נפלה ארצה וניזוקה קשות .חדרי הנוחות מזרמים משטח הרצפה של חדר ההמתנה
| || בגובה של מדרגה אחת ,ווילון בד כהה חוצץ בינם לבין חדר ההמתנה .רוחב שלח המדרגה בחלקה שמחוץ לווילון; ,לצר חדר ההמתנה ,הוא 17ס"מ ,כלומר פחות מאורך כף רגל
|.
בינונית .אדם המבקש להיכנם לחדרי הנוחות מחדר ההמתנה חייב לעלות תחילה על
ב
המדרגה ולהסיט את חווילון לצדדים ,והיסוכו באדם האומר לצאת מחדרי הנומות לחדר ההמתנה :זה חייב .להסיט תחילה את הווילון ולרדת אחר"כך במדרגה .בחדרי הנוחות גופם ,מבית לווילון; סמוך לכניסה ,מותקנת קערת רחצה וממעל לקהבוע שלט שעליו
| '. /כתובות בעברית ובאנגלית המלים ,תזהר מררגה* (יסמנינים .ונסוותואפנייע' | )''4ומתחת להן חץ ,שראשו מופנה כלפי מטה ,לצד שולי הווילון .המשיבה ראתה שלט זה באמרה
לצאת מחדרי הנוחות ,אך לפי דבריה --שנתקבלו על דעת השופט המלומד --נפלה מן המדרגה בטרם היה סיפק ביריה <לעכל" את תכנו.
| 2 1השופט המלומד קבע; כי המדרגה ,במשטחה הצר מחוץ לווילון; היוותה סכנה
חמורה ליוצאים מחדרי הנוחות לתדר ההמתנה ,וכי השלט שמבית לווילון לא היה בו
כדי להעמידם על הסכנה האורבת להם .לפיכך ראה רשלנות טוטלית מטעם הממשלה -- שהחזיקה בשרה התעופה ובתחנה --בהזניחה להתקין מדרגה בעלת משטח רחב יותר,
וגיקה את המשיבה מכל רשלנות תורמת .השופט המלומד לא הרחיב את הדיבור בשאלת
ה מעמדה של המשיבה כלפי הממשלה ,כלומר ,אם היא --המשיבה --היתה ,מוזמנת" אן |,בת-רשות* גרידא .הואיל ולדעתו ,ההודעה על הקיר לא היוותה הודעה מתאימה ,כך
'
שאחריותו של המחזיק לנזק ,לא היתה משתנית ,אילו בעיני המשפט התובעת לא היתה אלא ,בת-רשות' בלבד* ,אך חיוזה דעה כבדרךיאגב ,כי היא היתה מוזמנת.
| .3היועץ המשפפ" המערער על פסקיהדין מטעם הממשלה ,אינו מתלונן על גובה
1 ||
ז
הפיצויים --בסך 632,11.--לירות --שנפסקו למשיבה ,אך הוא חולק על כל קביעותיו האחרות של השופט המלומד ,ומרברי הטענות והמענות שהושמעו לפנינו מסתמנות השאלות הבאות ,שעלינו לדון בהן:
(א) מה היחה מהות חובתה של הממשלה בלפי המשיבה? .
(ב) באיזו מידה יצאה הממשלה ידי חובתה ?
(ג) האם יש לראות בהתנהגות המשיבה משום רשלנות תורמת +
| שממקהדון" ,כרך יא תשוחד/תשי"ח| )759
|
-
|
9750
.
צ"א 282/56
היועץ המשפטי נגד חנה סטרוגץי מ"מ הנשיא (חשין)
= 4אי חולק על כך ,בי הממשלה היא המחזיקה בשדה"התעופה ובתחנה שעליו .הכלל הוא ,כי חובתו של מחזיק בנכסי"-דלא-ניידי כלפי אדם המצוי על אותם נכסים נקבעת לפי מעמדו המשפטי של אדם זה ,כלומר אם הוא מסיג"גבול ,בן"-רשות או מוזמן .החובה מועטת כלפי מסיג"גבול ,חמורה יותר כלפי בןדרשות ,ומרובה ביותר כלפי מחזמן (ע"פ
,2תפסקי-דין" ,כרך ז ,ע' ;)1( 80, 58,ע"פ . 80/55,פסקי-דין" ,כרך מ ,ע' 1013,
.))2( ,9מטעם זה מן ההכרה לקבוע בראש וראשונה באיוו משלוש קבוצות אלה
א
בלולה המשיבה| | .
| 5לדעת הבל לא היתה המשיבה מסיגת"גבול .ההיתה בתדרשות אם מוומנת? כבר
בננקכבסעיהם,הליכשה,לכהים ,עמנויזןמן"משהוותאף מיבה,שמ וצאויילו בנבנןס-ירםשולתשםנכנמסטראהליאהםשראושנמיצהוםי ,הבוהאם ולההמנחאזית?ו | ך הוא ,והמחזיק אינד מוחה בידו .במקרה רגן רכשה המשיבה את כרטיס התעופה מחברת
<סבנה" ,בעלת האווירון שבו עמדה המשיבה להמריא .את דמי הטיסה שילמה לחברה .אך זו משלמת לממשלה אגרה קבועה לגבי כל נוסע ,בהתאם לתקנה 9לתקנות הטיס (אגרות),
/
הקובעת ,כי -- ע(א) אווירון .....היוצא לחוץ-לארץ ישלם
בעליו עבור כל
נוסע .....אגרת נוסעים בשיעור של 800פרוטה*,
גובה מהאותתההסהכמודםויהיזקהת שמןל האנגורסהע זוכפלראיטהומביורחרדה .דאיךצרנכיתהן .כלןשעלרא שנקבבקעביאעםת חמבחריתר ההתכערוטפיהס | ך היא מחשבת גם הוצאה זו בין שאר יציאות ,ומכל מקום ברור הוא ,שהממשלה מעוניינת בכל נוסע ונוסע ,שכן ריבוי הנוסעים מרבה את הכנסותיה ,אף שהתשלום לגולגולת
זעום מאד .אין בדעתנו לקבוע מסמרות ולומר ,כי תשלום דמי-כניסה למקום כלשהו
משוזים תמיד לנכנס מעמד של מוזמן .כן אין בכוונתגו לקבוע כאן ,כי אדם הגכנס למקום
ציבורי נחשב לבן-רשות ,אלא אם הוזמן לשם במפורש או שילם דמי"כניסה .אך במקרה שלפנינו נראה לנו ,כי האגרה המיותדת הנגבית בעד כל נוסע ,בצירוף הענין המיוחר שיש לה לממשלה שנוסעים ישתמשו בשרה התעופה המוחוק על"ידיה ויוציאו לה מוניטין
ה
ברבים ,הופכים את בואה של המשיבה --ואחרים כיוצא בה = -לשדה התעופה ובתחנה
בשפהליהגי,א זמאותומדנתב,ר והיהומתמהשלשהם,ח לבעהנילןהממששוותםף כלךשניחהוםב,ת לזההירוולתממכשפלוהל.ה פוימרכוושפלהתד.ברא,מנשםהמחשויבה | 7ן זו אינה נובעת מיחסי חוזה --כפי שטען בטעות בא-כות המשיבה בסיכומי טענותיו
בבית-המשפט שלמטה --לפי שהחוזה האחד הוא בין החברה לבין הממשלה והחוזה האחד בין החברה למשיבה ,ולפי שכל יחסים חוזיים לא נוצרו בין הממשלה והמשיבה, אך מעצם היחסים שבין הממשלה והחברה ,ומהתכלית הסופית שלשמה נוצרו יחסים
אלה ברוד ,שהמשיבה היא ,שכנה" של הממשלה ,כפי שמונח זה התגבש ביודיקטורה
האנגלית והישראלית החל במשפט (; )2391( 247 502 ,)4ת05ת. 6908ץ סטותקסמסם, ושחובת הוהירות כלפי ,שכנה* זו כחובת הוהירות שחב מחזיק בנכסי-דלא"ניידי .כלפי מוזמן .עלינו לקבוע .איפוא; ,את תחומיה המדוייקים של חובה זו. 66
-פסקי-רין* ,כרך יאו תשי"ז/תשי"ח-ד391
.
היועץ המשפטי נגד חנה ספרוגץ'
1
5
עיא 282/56
מ"מ -הנשיא (חעיף
| 6גנשמעה הטענה ,בי לענין רשלנות דין מוומן כדין בן-רשות .וכי לענין החובה בלפי אלה כבר נמשטשו התחומים במשפט האנגלי בין מזמין ונותן רשות (ראה דברי
|
| השופם דניתג (ַמנתמסם) ב" 00. | 9591);.81( 2 8320, 462,פס עפ .ל זספוף
פא הבושתה 209).על בך חיא ,כי בענין זה אין חלקנו עם האנגלים .הכל מודים ,כי אי-
.פעם בתולדות המשפם האנגלי היה קיים חילוק בין מוזמן לבין בןדרשות ,וכי שופמים
.בנידסמך ובעלי שיעור קומה הניחהו כאבן פינה בפסקיהם (ראה המשפט המנחה . [, 274 ,)6פנס 8; )66-5681(, 8.1. 1אווותכ .ץ יונו8ממת6ומ .)6כן אין חולק על כך ,שבומן האחרון ניכרת נטיה במשפס האנגלי לבטל ,או לפחות לטשמש ,את התחומים בין שני סוגים אלה .אך עד שלא חלו שינויי ההשקפה בין חכמי המשפט באנגליה; בא המחוסק
בַ הא*י ונתן לחילוק זה שבין שני הסוגים גושפנקה של חוק חרות :הסעיף 50לפקודת
הנזיקים האזרחיים 1944. .,סעיף זה מגדיר את הנוק האזרחי ,רשלנות" ,וקובע את המסג" -
רת הכללית של חובת בנייאדם כלפי כל העולם להימנע ממעשי רשלנות .בתנאי לסעיף.
) 2.50נאמר בפירוש ,בי --
||
,
ג
.:
-
בתנאי שבעליהם של גכסי"דלאיניידי בלדשהם או המחזיק בהם,
לא יהיו חייבים אותה חובה --בגין מצבם של אותם נכסי-דלאי-ניידי ,או
קיומם או תיקון בדקם --לכל בעל-רשות"גרידא ,הנמצא .....באותם
| | נכמידדלא-גיידי אן עליהם ,אלא כדי הזהרת אותו בעלירשות-גרידא מפני כל סכנה נסתרת או סיכון חבוי וכר*,
באותו סעיף ניתנה גם הגדרת המונח שבעל-רשות-גרידא" ,והיא מוציאה מתחומיה: ,
ד
בין השאר :--
|
/
,ארם כלשהו הבא בהיתר לנכסיידלאיניידי כלשהם ..... :
ה
|| () בזיקה אל עסק בלשהן ,שבו מעונין המחזיק בנכסים*.שמע מינה ,שהמחוקק מכיר בסוג גוסף של באים לנכסי"דלא"ניידי ,נעלה יותר
מעבעל-רשות-גרידא" .סוג זה ,לפי מה שנאמר לעיל ,ולפי מה שהוסבר בהגדרה הנ"ל,
הוא *מוומן* ,שהחובה כלפיו ,כפי שהונח במשפט אינדרמור ,)6( ,הג"ל ,גדולה יותר מאשר כלמי בן-רשות"גרידא .הזרנו ,איפוא ,לשאלה :מה מהותה של החובה שתב מחזיק בנכסי"דלא-ניידי --למתמן1 ל
|| | .07החובה כלפי מחמן הוגדרה עליידי השופמ וילס (צ/614ל) במשפם אינדרמוך .הג"ל (שם ,)6( ,ב"ע' ) 288במלים אלה: .כשהוא (המוומן) ,גוהג זהירות סבירה .....לשלומו שלו ,זכאי הוא
לצפות שהמחויק (בנבסים) ינהג והירות סבירה מצדו הוא למנו נגזק מפני
1
סכנה בלתי-רגילה ,שהוא יודע ,או חייב לדעת עליה :ובשהובאה ראיה |
|
על הזנחה תוחלט עלידי חבר מושבעים ,כענין של פונדה ,השאלה אם
|| זתירות סבירה בזאת ננקטה באמצעות הודעה ,הארה ,שמירה או בבל דרך אחרת ,ואם הנפגע אשם ברעלנות תורמת*.
[פסקררין" ,כרך יאו תשי"ן/תשי"ת ד- 591
2
הר.0
הושו ו 0ם
. 7
היועץ המשפטי נגד חנה סטרוגץ'
ע"א 282/56 /
ּ
מ"מ הניא (חשין)
מלים אלה ,שיצאו מפיו של השופם וילםס ,נדרשו ברבות הימים ,כידוע ,כמין חומר. פסקירהדין האחרונים באנגליה (ביחוד דעות הרוב במשפט 900% ,אתוטפיוס מסטמ0,1
)1581(, 0.8. 737,
;תספטסנת .ץ )00., 041.לא זו בלבד שלא יישרו את ההדורים,
בי אם הגבירו את המבוכה .לשמחתנו אין אנו נדרשים להכנים את ראשינו בין הרים
כגבאוןהיבםא,וזושהמשיפדעהת תםחונלודעהתלכותריהשוורמטםון,ניכ(7ר),מעבבמרשפלטגבוילשורתאלה,מדילנפהי ,ושאינןראאהנו לחניוי,ביםבי לקנבווכעח אהתחומים שתחם השופם וילס רק פתרון אחד לשאלה העומדת לפנינו ,וכי פתרון זה היה מניח את דעת הכל במשפט הורטון.)7[ ,
ל8משהיבה,הטאכלשהעמהדרהאשלונצהאתהדמוחרדרשית פהתנרווחןותבתלחחודםר זההההמיתאנ:ה?מהבטמישבפהט שהלזרטהנסןכ,נה(70ש,נ צשנקייפנהו | ך במה גורמים העשויים לקבוע אם הסכנה היא רגילה או בלתי-רגילח .ראשית ,מקום שהמחמן שייך לסוג מיוחד של בנייאדם ,השאלה היא אם הסְבנה היא בלתי-רגילה לסוג זה :לפי שיש פגם בננסים שהוא סכנה .בלתיירגילה לסוג אחד של בני"יאדם ואינו
753752,מקמופםי שהבלוודה+יא נומרצמונידה | 1 בחזקת סכנה כלל לסוג אחר( .משפט הורטוה ( ,)7ע' (טמהומתנסז!)) .שנית ,מהותה של המכנה יש והיא נקבעת לפי ה (שם ,שם) .שלישית ,לעולם יש להביא בחשבון את התפקיד המיוחד אותו ממלא המוזמן כאחד מבני סוגו (שם( ,ה ,ע* 745,מפי הלורד פורטר (6ועסם) .וראה בפרשה זו כולה
. 863-670ת 8, 1100 46.וצסי' מס 64018,ודע"א ,)3( 358/56,של בית"משפט זה). || .
9 מבחיה זו אין םפק .שהמדרגה במקרה דגן .היוותה לא בלבד סכנה סמויה בי אם גם בלתיירגילה למשיבה ולאחרים כיוצא בה ,.חיא --המדרגה --נמצאה מאחורי וילון,
7
ד
ובמרחק קטן ביותר ממנו .כלום נוהג העולם להציב מדרגות מאחורי כל וילון וכל פרגוד? העובדה שהיוצאים מחדרי הנוחות מן ההכרח שיראוה קדם לכן ,בהיכנסם אליהם ,אין |
בכוחה למעט את דבך היות הסכגה בלתי-רגילה .אומר הלורד פזרטר במשפט הורטון:)7( ,
ה
,לדעתי יש והסכנה היא בלתי-רגילה ,אף אם מכירים בה במלואה;
ואין אני מוכן לקבל את הדעה שאת הביטוי ,בלתי"רגילה' יש לפרש מבחינה סובייקטיבית ,כלומר בלתי צפוי עליידי המוזמן המיוחד הנוגע
בדבר*.
|
.
1
מהקשר הדברים ברור ,שהלורד פורטר ,)7( ,מתכוון ברישא של הקטע לסוג בני"-האדם שאליו .משתייך הנפגע ,ולאו דוקא לנפגע עצמו .לכך התכוון גם העוופט זוסמן ב-ע*א ,)3( ,6הנ"ל .הוא אומר ,כי --
; .....אין להדגיש יתר על המידה את היסוד האובייקטיבי בקביפת טיב הסכנה ,כלומר ,את הסכנה שבמקום ,בלא להביא בחשבון את היסוד הסובייקטיבי*. 9787 .
גפסקרדין" ,כרך יא ,תשי"ז/תשי"חי7591
.
ההעא | 282/56
|
|
היועץ המשפטי נגד חנה מטרוגץי -
:
:
מ"מ הנשיא ושיו
.
אך מן הדברים שגאמרו למעלה מן הענין ברור שהכוונה היא ליסוד הסובייקטיבי של אנשים מכני סוגו של הנפגע ,שכן שם ,במקום שבו מדובר על מבון מכנה .בלתי"רגילה -נאמר בפירוש:
א
.
מן הר,גמישלהוותזמוןכ*.א*דם אל מקום ,ובו סכנה אשר בשבי .ל בני"אדם מסוגו אינה והוא הדין בהודעה שהותקנה על הקיר סמוף ליציאה מחדרי"הנוחות .על תקפה של
הודעה זו לענין הרשלנות התורמת נדון להלן ,בהמשך הדברים .כאז די לנו לשוב ולציין, ,
|
ב כי עצם האזהרה עדיין אינה גורעת מטיבה של הסכנה גופה ,עם שהיא מכריזה על מצוד
אותה של הסכנה .מדרגה אינה נחשבת בדרך כלל לסכנה ,וביתגר לא סכנה בלתי-רגילה. אך .מדרגה :סמוכה לפתח .שווילון פרוש עליו; מאווה ,לדעתנו .סכנה בלתי-רגילה לאיש מבני .סוגהי של המשיבה ,כלומר לנוסע העומד מאחורי הווילון מתעתר להמריא כעבור זמן מועט למרחקים וחַייב לעבור בפתח ולרדת במדרגה .נופע כזה אין לדונו כמחחמן
ג רגיל לנכסים ,מפני, .קדחת הנסיעה* התוכפת עלו. | . .0השאלה השניה היא :מח חובת זהירות לגבי נוסע-מוזמן כזה ,חב המחויק"בנכסים- המזמין מפגי סכנה בלתי-רגילה :כזאת? החובה היא ,לדברי השופם וילם במשפט אינדרמור ,)6( ,הנ"ל ,לנהוג זחירות סבירה . . ....למנוע גזק* .יושם לב ויודגש :החובה
1
ד אינה למנוע .נזק ,או סכנה בלתי"רגילה ,כלומר לשמור את המחמן שמירה קפדנית ומוח-
לטת מכל פגיעה ,ואף לא לדאוג במידה סבירה לכך ,שהנכסים יהיו בטוחים מפני בל
סכנה .החובה מצטמצמת בנקיטת אמצעי זהירות סבירים למגוע נזק .על כך אומר העוופט וילם( ,)6( ,ובכך מסכימים לו כל הלורדים --שופטי הרוב ושופטי המיעוט כאחד -- במשפט הורמון ,)7( ,כי יש והודעה על מציאות הסכנה ,או הארת המקום בו מצויה
ה הסכנה ,ייחשבו לאמצעי זהירות מספיקים .מבחינה זו נראה הדבר ,שבדרך כלל היתה
ההודעה הנדונה מספקת כבאמצעי זהירות לגבי העובדים בשדה התעופה ובתחנה ,המשתמ- שים בחדרי הנוחות יום-יום ויודעים על מציאותה .לא כן לגבי נוסע שלא השתמש מעודו
1
קודם לכן בחדרי הנוחות .ושוב :יש לשים לב לא לפרט ,כי אם לסוג בנידהאדם אליו שייך פרט זה .אנו דנים בסוג של נוסעים ערב המראתם .אף שיש הוכחות ,בי הזמן .לא
.היה דותק ביותר עד שעת ההמראה ,מן המפורסמות ,שנוסע נחפז בדרך כלל ברגעים
האֶחרונים ,מיראה שמא יאחר .נוסע כזה אינו עשוי לקרוא ולעכל בו במקום ובהעלם אחד אות אזהרה הניתן לג אמרנה בי המרחק בין הווילון לקצה המדרגה מחוץ לחדרי
ס"מ .גוסע בחפוונו אינו עומד מיד על מלוא"המשמעות שבאזהרה, הנוחות לא עלה על 17 והוא עשוי להיכשל ולהשתטחי על הרצפה בטרם יבין אל מה ירמזון המלים שעל השלט.
ו
לגבי סוג נוסעים כזה לא היתה האזהרה מספקת כאמצעי זהירות הדרושים למנוע נזק. .1ה אך בזה עדיין לא תם הדבו .אמרנו .כי לגבי טלבה של הסכנה האורבת למוזמן
ולגבי טיבם של האמצעים הננקטים למניעת הנזק המבחן הוא אובייקטיבי ,כלומר שמביאים בחשבון אנשים מבני סוגו של הנפגץ ,ולאו דוקא את האדם המיוחד שהוזמן .ושנפגע.
| || פסקרדין" .,כרך יאו תשי"ן/תשיית.7591-
ה פופו
צ"א 282/56
היועץ המשפטי נגד חנה סטרוגץי מ"מ הניא (חשין)
לא כן המבחן לגבי זהירותם של המוזמנים עצמם .לגבי המוזמן ,אומר השופט וילם,)6( , בי הוא זכאי לצפות לזהירות מטעם המחזיק, ,כשהוא (המוומן) נוהג זהירות סבירה מצדו
הוא לשלומו שלו" .זוהי חובתו הראשונית של המוזמן גם לעצמו וגם למחזיק בנכסים. אמנם יש טפק אם העקרון שקבע העופט וילם ברישא לכלל שבפסקו יחול בארץ כיום,
נפוסכוחקו ההבוטרראםותעמשדבסהעמיףשפטג55האלנפגקליודתעל הנהזריעקייוםן השאלזרחחיליוםק.ת שההגרזקי להפשיופמםידתוילהםרשלפנסוקת שאלת || א המזיק והניזק ..ורשלנות מועטת מטעם הניזק היתה מספקת לדחיית תביעתו .המעיף ג55 הג"ל (והחקיקה האנגלית המתאימה) נועד לבטל את האחריות הטוטלית ,ולהורות את הדרך לחלק את הנזק לפי מידות הרשלנות של הפוגע ושל הנפגע .נמצא ,שהפתיחה
לכלל שקבע השופט וילס אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החיקוק החדש .אף"על-פי-בן,
לצורך קביעת הרשלנות התורמת ,יש לבחון ולברוק גם כיום אם המוזמן-הניזק נהג והירות בעצמו כשם שהיה נוהג אדם סביר באותן מסיבות .ומה היו
ב
העובדות כאן1
המשיבה העידה וחורה והעידה .,כי ראתה את השלט והבינה את תכנו .בלשונה שלה: ,אחרי שראיתי את השלט הבינותי שעלי להישמר" .ושוב ,בחקירה הנגדית, :אחרי
שרחצתי את הידים ורציתי לצאת שמתי לב במקרה על השלט וידעתי שעלי להיוהר".
ושמא תאמר שהיא גחפוה ולא הספיקה לעכל את התוכן? הנת דבריה, :לא מהרתי ,כי
ג
היה די זמן; ואפילו אחר שנפלתי עמדו ..עלדידי הנוסעים" .אין אנו מייחסים חשיבות רבה ביותר לעובדת שרגעים מועטים לסני מכן עלתה המשיבה באותה מדרגה ונכנסה לחדרי הנוחות ,לפי שאין אדם חייב לזכור ,ואף אינו עשוי לשאת בזכרונו כל מה שצשה
ולכפלי משההששלעטברוהעאלזיהורהבכשלבושעעשהויימםשעהויתו הליהוחםי.ותאךבזאכירןונגהם אלתהתמעצליםאותלחלהומטדירןגהמ.עוובאדףה-עלזה | -ך פי"כן למה קרה מה שקרה? המיבה פשוטה :המשיבה לא עמדה על מקומה והסיטה תחילה את הווילון לצדדים ,ברי לראות את מקום הסכנה ,כבפי שהיה עושה אדם סביר,
אלא הסיטה את הווילון תוך כרי הילובה .היא דמתה בנפשה ,כי המדרגה רחוקה מן הווילון
שמרראחשקוכמנוהטהצעכדליפםי; מטאהך ,להאמוכרךה השיההס נכונההג ראודבםצתסבליררג,לילואחמרמשש.קרבהאתאקודתם אהזמהשריהבוהראלהקרחאץת || ה הפתח בלי לודא תחילה מה מצוי מאחורי הווילון; ,נהגה רשלנות בבטחונה .ורשלנות
זו הרמה אף היא את חלקה לתאונה שאירעה לה למשיבה .רשלנות תורמת היא אמנם שאלה של עובדה ,הנתונה לסמכותו של ביתיהמשפט הדן בדבר ,אך במקרה דנן לא
העריך השופט המלומד הערכה מספקת את דבר מציאותו של השלט ,ואת עדותה של המשיבה עצמה שהיא ידעה על הסכנה הנשקפת לה .מטיבות אלו מביאות אותנו לידי מסקנה שבחוק ,כי המשיבה היתה צריכה לנהוג זהירות בעצמה יותר משנהגה .את הרשל" נות של הממשלה ואת הרשלנות התורמת של המשיבה אנו מחלקים בשיעור של מחצה-
1
פל"מחצה.
לפיכך אנו מתליטים לקבל את הערעור בחלקו ולהעמיד את חיובי הממשלה למשיבה | ! על מחצית הסכומים שנקבעו בפסקיהדיך שמערערים עליו. אין צו להוצאות בבית-משפט זה.
ניתן היום ,י*ח בתמוז תשי"ז (. .)7591.7,71
.
.0
גפסקי"דין" ,,כרך יא ,תשי"ז/תשי"חי1591