ע"א 2833/99 חוסני קאהר נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של אינוס ואיומים תוך שליפת סכין. על-פי ממצאי בית המשפט המחוזי אנס הנאשם את המתלוננת תוך שימוש בכוח, היכה אותה בראשה וחנק אותה לאחר שלא הסכימה לקיים עמו יחסי-מין.

מהראיות שהובאו הצטיירה תמונת רקע עגומה ביותר, ממנה עולה כי המערער אנס את המתלוננת שהגיעה לביתו בהיותה צעירה בת 18 מכורה לסמים. מצוקתה באותה תקופה הגיעה עד כדי כך שנהגה לישון ברחוב על גבי קרטונים. העבירה בוצעה שעה שהמתלוננת שהתה בביתו של המערער, והחבר שהגיע עמה לשם יצא מהבית.

כפי שעולה מפסק הדין, התברר כי חודשים מספר לאחר האונס ולאחר הגשת התלונה נרקמו בין המתלוננת למערער "קשרים רומנטיים", אשר נמשכו מספר שבועות. בא כוחו המלומד של המערער טען בפנינו כי העובדה שהמתלוננת התיידדה עם המערער לאחר ביצוע העבירה, די בה כדי להטיל ספק בגרסתה ביחס לנסיבות בהן בוצעה העבירה, ויש בה כדי לתמוך בגרסתו של המערער כי לא אונס ארע אלא קיום יחסים מרצון. עוד טען בא-כוח המערער כי טעה בית-המשפט קמא בהתרשמותו החיובית מעדותה של המתלוננת, שכן עדותה נמסרה לאחר שנגמלה מסמים, שבה למוטב, ואין התנהגותה בזמן מתן העדות משקפת את המצב כפי שהיה בעת ביצוע העבירה.

2.לא מצאנו ממש בערעור. הידידות שנרקמה בין המערער למתלוננת מספר חודשים לאחר מעשה האונס שיוחס לו, אין בה כדי להשמיט את הקרקע כלל וכלל מגרסתה של המתלוננת, שנמצאה אמינה. היחסים בין השניים התקיימו בתקופה שהמתלוננת היתה בשפל המדרגה, חסרת בית וזקוקה לסעד, והעובדה שהמערער התקרב אליה באותה תקופה, והיא לא דחתה אותו, כשלעצמה איננה מצדיקה פקפוק בגרסתה לעניין האונס.

המתלוננת לא הסתירה את היחסים המאוחרים מבית המשפט ששמע את עדותה, ובית המשפט הגיע למסקנה כי המתלוננת העידה ב"בהירות ובכנות", לא העלימה דבר וניכר כי "דיברה דברי אמת ולא ניסתה להפריז בתיאור האירוע אלא תיארה דברים כהווייתם".

בית המשפט מצא חיזוקים למכביר לגרסת האינוס בעדותו של חברה לשעבר, בתלונתה המיידית, בסימנים שנמצאו על גופה בסמוך לאירוע שהתאימו לגרסתה ובמצבה הנפשי והגופני בעת התלונה.

לא ראינו, איפוא, להתערב במסקנותיו של בית המשפט המעוגנות היטב בחומר הראיות שהיה לפניו.

3.בא-כוח המערער אף ביקש שנקל בעונשו של מרשו, אך לא מצאנו ממש גם בערעור על העונש. העונש שנגזר על המערער - שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, אינו חמור כלל ועיקר בהתחשב בעבירה שהורשע בביצועה. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את כל הנסיבות המקלות העומדות לזכותו של המערער, ונתן להן ביטוי בגזר דינו.

אשר על כן אנו דוחים את הערעור הן על ההרשעה והן על העונש.