ע"א 2835/99 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. יואל קו דרור

המבקשת היא חברת ביטוח אשר ביקשה לעכב תשלום של כ1/4- מסכום הפיצויים שנפסק לטובת המשיב בבית-משפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתובענה שהגיש כנגדה, וזאת עד למתן פסק-דין בערעור שהגישה.

בקשתה נדחתה. עם זאת, על-מנת להסיר את החשש שיהא קושי לגבות מן המשיבים את סכום הפיצויים אם תזכה המבקשת בערעורה, פסק בית-המשפט המחוזי (השופט ד"ר גבריאל קלינג) כי הסכום ישולם לידיו הנאמנות של בא-כוח המשיבים, אשר ישקיע אותו על-פי הוראות האפוטרופוס הכללי ובית-המשפט, ולא יעביר אותו למשיבים עד למתן פסק-דין בערעור שהגישה המבקשת.

המבקשת לא הסתפקה בכך ומכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה טוענת המבקשת כי החזרת המצב לקדמתו הוא שיקול חשוב אך לא יחיד, וכי יש להתחשב גם במאזן הנוחות ובסיכויי הערעור.

עמדה זו אינה מקובלת עליי. לעניין זה כתבתי בבש"א 4403/94 (ע"א 4232/94) ויצמן ואח' נ' דאודי (לא פורסם), את הדברים הבאים:

...במקרה שבו ניתן להחזיר את המצב לקדמתו, סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות אינם רלוואנטיים. אם יצליח המערער בערעורו, יבוצע פסק-הדין של בית-המשפט לערעורים. קשייו בתקופת הביניים הם תוצאה המתחייבת מפסק-הדין מושא הערעור, שכל עוד לא בוטל עומדת החזקה כי הוא נכון.

דברים אלו יפים גם לענייננו.

אשר-על-כן, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.