ע"א 2852/02 שושנה גנוד נ. האפוטרופוס הכללי

זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בו נדחתה תביעת המערערת כי בית המשפט יצהיר כי מקרקעין מסויימים הרשומים על שם וולף פרקש שוורץ, הם המקרקעין של בעלה המנוח זאב גנוד.

בתחילה, הגישה המבקשת בקשה להוסיף ראיות נוספות מטעמה, ובקשה זו התקבלה בהעדר התנגדות מטעם המשיב.

לאחר מכן הגישה המערערת בקשה להוציא צו עיון שיאפשר לה לעיין בתיקי המשיב, וכן בכל תיק אחר הנמצא ברשות שלטונות ואשר יש לו נגיעה לנכס נשוא התביעה.

מלכתחילה, בקשה כזו אם יש לה מקום – המקום הוא בית המשפט בו נדונה תביעת המערערת. ההליך הערעורי איננו הזדמנות לבירור מחדש של הסוגיה מלכתחילה. מסקנה זו מתחזקת מהתגובות של הצדדים זה לטענותיו של זה. טענות המערערת, על רגל אחת ובלי להיכנס לפרטים, הן שהמשיב כמס נתונים מבית המשפט קמא.

בכל הנוגע למסמכים המצויים בידי המשיב – השאלה אם מצויים מסמכים כאלה ומה דינם היא חלק מנושא הערעור לגופו. המשיב טוען כי אין לגלות את המסמכים הואיל ומדובר בתרשומת ובהתכתבות פנימית, והואיל וחלה עליהם הוראת סעיף 13 לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978. שאלה זו היתה טעונה בירור, על פני הדברים, בבית המשפט קמא, וככל שהתבררה או לא התבררה היא נושא להכרעה בערעור. לא ניתן בגדרו של הערעור לשוב ולבקש גילוי מסמכים הנוגע לעצם ההליך דלמטה.

בכל הנוגע למסמכים המצויים בידי רשויות אחרות - עיון בדברים עליהם סומכת המערערת מלמדים שבבית המשפט קמא צויין על ידי המשיב כי הוא לא בדק מסמכים שונים המצויים ברשויות שלטוניות אחרות. מכאן, שאם המערערת חפצה בגילוי, היה עליה לפנות לבית המשפט קמא במהלך הדיונים, ולאחר שנשמעה הגירסה של המשיב כפי שנשמעה. קשה להבין כיצד מוגשת בקשה לעיון במסמכים בגדרו של הליך זה, לאחר שנאמר למערערת כי השיב לא טרח לבדוק אם קיימים מסמכים בידי רשויות אחרות. אם חוסר פעולה זה של המשיב מצדיק שינוי התוצאה בבית המשפט קמא, היא שאלה לתיק גופו.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.