ע"א 2871/00 מועין ח'ורי נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

בפני בקשה להפחתת סכום ערבון בהתאם לתקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

1.המבקש הוא עורך דין. הוא תבע מן המשיב שכר טרחה המגיע לו, לטענתו, בסך 1,800,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת י' צור) דחה את תביעתו (בפסק דין המחזיק 50 עמודים) וחייבו בהוצאות המשיב בסך 40,000 ש"ח. המזכיר הראשי קבע, כי על המבקש להפקיד ערבון בסך 50,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי הסכום שנקבע הוא גבוה וחורג משמעותית מן המקובל וכי המפתח הראוי לקביעת סכום הערבון צריך להיות מחצית סכום ההוצאות שנפסקו בערכאה ראשונה. עוד הוא טוען, כי יש מקום להתחשב בסיכוייו הטובים של ערעורו ובכך שבהליך נשוא הערעור כמעט ולא נשמעו ראיות, כך שמלאכת הערעור אינה דורשת מאמץ מיוחד. המבקש מוסיף, כי המשיב חב לו, לפי הודאתו, סך של 75,000 ש"ח וחוב זה יכול לשמש תחליף להפקדת ערבון.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המדובר בערעור שהמענה לו גורר הוצאות משפטיות מרובות: הודעת הערעור לבדה משתרעת על שלושים ושמונה עמ', סיכויי הערעור קלושים וטענת המבקש באשר לזכותו לקבלת כספים מן המבקשת אינה מבוססת.

4.דין הבקשה להידחות. לעניין קביעת סכום הערבון בערעור נקבע:

"התמונה העולה מן המקובץ היא, כי מלאכת קביעת סכום הערבון איננה מדע מדוייק. לא ניתן לכמת מראש משקלו של כל אחד מן השיקולים המנחים שנימנו ולהציב את הנתונים הספציפיים של תיק פלוני במעין "נוסחה" לקביעת סכום הערבון. קיימים מספר נתונים העולים מן ההליך שהתנהל בפני הערכאה הראשונה, מהודעת הערעור ומנסיבות הענין, אשר יש להתחשב בהם ולקבוע על סימכם את גובה הערבון. על הסכום שנקבע לנבא במידה קרובה ככל האפשר את סכום ההוצאות שעשוי בית המשפט שלערעור לפסוק במקרה של דחיית הערעור. הפקדת הערבון נועדה להבטיח הוצאות אלה (תקנה 428 לתקנות), ולכן יש לשאוף ככל האפשר לקבוע את הערבון בגובה ההוצאות שייפסקו. אך מובן, כי בשלב קביעת הערבון עצם החיוב בהוצאות וסכומן אינם ידועים, שהרי בירור הערעור טרם החל. על כן, כל שניתן לעשות בשלב זה הוא, כאמור, להתחשב בכל השיקולים הרלבנטיים ולקבוע את סכום הערבון על יסוד הערכה בדבר גובה ההוצאות העתידיות שערכאת הערעור עשויה לפסוק." (רע"א 1989/94 כונס הנכסים הרשמי נ'

ארוין זוסמן , לא פורסם)

בין יתר השיקולים שנמנו בפסיקה ניתן להצביע על שווי המחלוקת נשוא ההליך, היקף ההליך, סכום ההוצאות שנפסק בערכאה הראשונה, התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין ועוד (וראו: רע"א 1989/94 הנ"ל; בש"א 367/89 פרנק ב. הול נ' יעקב דננברג , פ"ד מג (4) 186, 189-190; ע"א 2464/91 שמואל פלאטו שרון ואח' נ' קומפני פריזיין דה פרטיפיסון , לא פורסם).

5.המבקש תבע 1,800,000 ש"ח מן המשיב. פסק דינו של בית המשפט המחוזי משתרע על חמישים עמודים. הודעת הערעור משתרעת על שלושים ושמונה עמודים. המבקש חוייב, כאמור לעיל, בהוצאות המשיב בסך 40,000 ש"ח. הגם שהליך ערעור מצריך, ככלל, טרחה משפטית פחותה מהליך המתנהל בערכאה ראשונה, מחייבת התדיינות בפני בית המשפט העליון היערכות ראויה - על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלו, אין למר כי קביעת ערבון בסך 50,000 היא מופרזת במידה המצדיקה את שינוי הסכום. איני מוצא מקום להידרש לטענת המבקש באשר לסיכויי ערעורו. טענה מעין זו יכולה לשמש בסיס להפחתת ערבון רק כאשר היא נלווית לטענה בדבר היעדר יכולת כלכלית של המבקש (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383) - וטענה מעין זו לא הועלתה כאן. המשיב חולק על טענת המבקש באשר לזכות קיזוז שיש לו כנגדו ולפיכך איני מוצא מקום להורות על המרת ההפקדה בזכות קיזוז. שכן קיזוז יכול לשמש חלופה לערבון רק כאשר קיומו ודאי ואינו שנוי במחלוקת (וראו: רע"א 5672/94 אברהם פלמבאום נ' יורם רענן , לא פורסם).

הבקשה נדחית איפוא. המבקש יפקיד את הערבות שהושתה עליו תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו ויישא בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 1,500 ש"ח.