ע"א 290/00 אבנר אבידן נ. יוסף חג'בי

ביום 11.01.00 הגישו המערערים ערעור על החלטת כב' השופט חשין מיום 7.12.99. המשיב 1 הגיש בקשה לדחות את הערעור. לשיטתו, היה על המערערים להגיש בקשה ליתן להם רשות ערעור. בקשות אלה נדונות בפני הרשמים, הואיל ולפי טיבן הן עוסקות בשאלת מחיקת הערעור מן הרישום (ע"א 52303/93 גמליאלי נ' גמליאלי ; חוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984-, ס' 91).

וזה היה ספור המעשה: המשיב 1 ("המשיב") הגיש תביעת נזיקין נגד מעבידו, המשיב 2, ונגד המערערים. ביום 18.9.96 השתכלל הסכם פשרה בין בעלי הדין. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין. ההסכם קבע את סכום הפיצויים לו זכאי התובע, וכן את הסכומים אותם יש לנכות מסכום זה. בסעיף 4 לפרק הניכויים של ההסכם נקבע:

יתרה של 607,000 ש"ח תוקפא לעת עתה, לתקופת ביניים של עד שנתיים, שבמהלכן יפנה התובע בתום לב ובדרך מקובלת למיצוי זכויותיו כלפי הביטוח הלאומי, בנושא קצבאות נכות עבודה, כאשר כל סכום שהתובע יקבל או יהיה זכאי לקבל בעתיד מהביטוח הלאומי - ינוכה מתוך הסכום המוקפא...

לאחר זמן, פנו המערערים לבית המשפט קמא, ובקשו לקבוע כי המשיב אינו זכאי לסכום שהוקפא או חלק ממנו, משום שנהג בחוסר תום לב קיצוני במגעיו עם המל"ל.

תחילה סבר כב' השופט חשין כי בית המשפט "גמר את מלאכתו עם מתן פסק הדין... ועל המבקשים [המערערים] להתכבד ולהגיש תובענה עצמאית ונפרדת". לאחר קבלת הבהרת בעלי הדין, הוא החליט להידרש לסוגיה. יודגש כי עמדת המערערים הייתה שמרוח הסכם הפשרה "משתמעת הסכמה מכללא כי בידי בית המשפט שישב בדין בעת שנקבעו עקרונות הפשרה, נותרה הסמכות לבדוק את תום ליבו של המשיב..".

ביום 7.12.99 ניתנה החלטת כב' השופט חשין בשאלה. כב' השופט חשין קבע כי דין בקשת המערערים להידחות, וזאת על יסוד סקירה מפורטת ביותר של כלל המגעים של המשיב 1 עם המל"ל.

דעתם של המערערים לא נחה. הם הגישו ערעור לבית המשפט, וערעור זה הוליד את הטענה, מצד המשיב, לפיה היה על המערערים ליטול רשות ערעור תחילה.

על הכלל המנחה לא יכולה להיות מחלוקת. אם ההליך המשפטי הסתיים בפסק דין, והמשפט אינו תלוי ועומד עוד בפני אותה ערכאה, המבחן הקובע לצורך ערעור על החלטה נוספת שניתנה לאחר פסק הדין הוא המבחן המהותי, ואם נושא ההחלטה טפל לנושא המחלוקת עצמה, מן הדין ליטול רשות ערעור (ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז (1) 152, בע' 157).

מהו המצב במקרה זה?

החלטת כב' השופט חשין עוסקת בעניין חשוב ונכבד. אך בכך אין די. השאלה היא אם מדובר בהחלטה לשם ביצוע של פסק הדין (שאז מן הדין לבקש לרשות ערעור) או בהחלטה מהותית המקנה זכות ערעור. עיון בהחלטה ובטענות המערערים בפני כב' השופט חשין - מלמד שמדובר בעניין מהותי. השאלה אליה התייחס כב' השופט חשין מהווה אמנם צעד הכרחי בביצוע פסק הדין, אך היא אינה מתמצה בכך. כב' השופט חשין נדרש לצורך לצקת תוכן קונקרטי להסכמת המשיב לפעול בתום לב ובדרך מקובלת. שאלה זו היא שאלה שבמהות, והיא לא הוכרעה בהסכם הפשרה או בפסק הדין שנתן לו תוקף.

התוצאה היא שדין הבקשה למחיקה על הסף להידחות.

ולבסוף הערה: הערעור נותר על מכונו. יחד עם זאת ראוי להסב את שימת לב המערערים לכך שהמדובר הוא בערעור עובדתי בעיקרו, כאשר נקודת המוצא שהונחה בפני כב' השופט חשין על ידי המערערים הייתה שבית המשפט שישב בדין "בעת שנקבעו עקרונות הפשרה" הוא המוסמך להכריע בפרשה.

המזכירות תזמן את הצדדים בהליך זה לישיבה מוקדמת בפני, לצורך קביעת דרכי שמיעתו.