ע"א 2916/14 יוסף שחם נ. פקיד שומה ירושלים 1

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ ) בעמ"ה 401/10 מיום 1.8.2013 עד להכרעה "בבקשה לצירוף ראיה ולהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי" .

עיקרי העובדות והטענות

1.

בית המשפט המחוזי דחה ב פסק דין מיום 1.8.2013 את ערעורי המס שהגישו המבקשים. בפסק הדין נקבע כי המבקשים העלימו הכנסות באופן שיטתי במשך שנים רבות, ניפחו את הוצאות החברה שבבעלותם והונו את רשות המיסים. בהתאם לכך אושרה שומת המס שהוצאה למבקשים בהיקף של כ-40 מליון ₪. נגד פסק דין זה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ועִמה "בקשה לצירוף ראיה ולהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי". לטענת המבקשים, במהלך דיון במשפט הפלילי המתנהל נגדם במקביל, הציגה חוקרת מטעם רשות המיסים יומנים שבהם תועדו בזמן אמת ההכנסות וההוצאות שהוסתרו ממערכת ניהול החשבונות של החברה. יומנים אלה מלמדים על כך שההכנסות היו פיקטיביות, והם תומכים בטענות המבקשים על כך ששומת המס שהוּצאה להם גבוהה ואינה משקפת את הכנסותיהם האמיתיות. לטענת המבקשים, המדינה מושתקת מלטעון טענות סותרות בהליכים השונים, ואינה יכולה לעמוד על דרישותיה בהליך האזרחי במקביל לטענותיה בהליך הפלילי. המבקשים מציינים כי ראיות אלה לא הובאו לפני בית המשפט המחוזי ויש להורות על הגשתן על מנת לפרוש בפני בית המשפט המחוזי את התמונה העובדתית במלואה. הראיות מבססות את גרסתם, ואפשר כי חשיפת תוכנם תשנה את תוצאות פסק הדין. בנסיבות אלה ביקשו המבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך עיון בראיות החדשות.

2.

המשיבים 1-2 טוענים מנגד כי דין הבקשה להידחות. סיכויי הערעור אינם גבוהים. טענת המבקשים לפיה קיימות בידיהם ראיות חדשות, היא מופרכת. בניגוד לטענתם, אין בידיהם ראיות חדשות שלא הובאו לפני בית המשפט המחוזי. פרוטוקולי חקירת החוקרת מרשות המיסים הובאו לבית המשפט המחוזי והמבקשים התייחסו לתוכנם במהלך סיכומיהם, בטרם ניתן פסק הדין. המבקשים הסתירו מידע זה בבקשתם ודי בכך כדי לדחותהּ. עוד טענו המשיבים 1-2 כי המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע, וזו נדחתה בהחלטה מיום 23.10.2013 (השופט ד"ר י' מרזל ). לא זו אף זו, בקשת המבקשים לסעד זמני לעיכוב הליכי הגבייה נדחתה בהחלטה מיום 15.11.2013 (השופט א' כהן ). המבקשים

לא ראו להזכיר החלטות אלה בבקשתם, ועובדה זו מעידה על חוסר תום-לבם. מאזן הנוחות נוטה גם הוא לטובת המשיבים. אין חשש מפני חוסר יכולת להשיב את מצב הדברים לקדמותו אם וכאשר יזכו המבקשים בערעור.

3.

הנאמנים המייצגים את המשיבה 3 פירטו בתגובתם את השתלשלות ההליכים לצורך הצגת התמונה העובדתית במלואה ובחרו להימנע מנקיטת עמדה לגופה של הבקשה.

דיון והכרעה

4.

לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה ושקילת נימוקיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה להעתר לבקשה, ואין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. כלל הוא כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים "

(תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זוהי נקודת המוצא. על מבקש עיכוב הביצוע מוטל הנטל להצביע על סיכויים טובים בערעור, על כך ש'מאזן הנוחות' נוטה לטובתו, וכי מבלעדי עיכוב הביצוע יגרם לו נזק, וקשה יהיה להחזיר את מצב הדברים לקדמותו. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, סבורני כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים. כפי שעולה מתגובת המשיבים, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע, וזו נדחתה. כך גם בקשתם לעיכוב הליכי הגבייה. המבקשים לא ציינו נתונים אלה בבקשתם, ואין לכך הצדקה. הראיות שנטען כי הן חדשות, הוגשו, כך מסתבר, לבית המשפט המחוזי בטרם ניתן פסק הדין. ניצבת אפוא לפני המבקשים משוכה גבוהה להוכחת טענתם כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת לדון באותן ראיות. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. אין בבקשה טענה מפיהם

כי אין ביכולתם לבצע את תשלום השומה על-פי פסק הדין, וכשמנגד אין חשש שהמדינה לא תוכל להשיב את הכספים, אם וכאשר יזכו המבקשים בערעור ויבוטל פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לעת הזאת, משנמצא כי הן סיכויי הערעור אינם מן המשופרים, הן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, אין הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

5.

הבקשה לצירוף ראיה תידון לפני ההרכב שידון בערעור.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו הוצאות בסך של 10,000 ₪; מחציתם למשיבים 1-2 ומחציתם למשיבה 3.