ע"א 2938/02 ציון רובבשי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.10.01. בהחלטה זו נדחתה עתירה שהגיש המבקש על החלטה של ועדת שחרורים לדחות על הסף בקשה של המבקש לכך שישוחרר ברשיון בחלוף מחצית מתקופת מאסרו.

בינתיים, חלפו שני שלישים מתקופת מאסרו של המבקש, ועניינו נדון לגופם של דברים בפניי ועדת שחרורים. במצב זה, אין עוד טעם ותכלית בבקשת רשות לערער המופנית נגד ההחלטה מיום 17.10.01. צודק בא כוח המשיב בטענתו, כי תכליתה של בקשה מעין זו היא להביא לדיון ענייני בבקשה לשחרור מוקדם. דא עקא, בינתיים התקיים דיון כזה, והדבר הופך את בקשת הרשות לערער, אשר המבקש מעוניין להגיש, לאקדמית וחסרת תועלת מעשית.

אמנם, הסמכות למתן ארכה בסוג זה של הליכים היא סמכות גמישה (ראו תקנה 6 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980). בקשות מסוג זה של אסירים אף נדונות, במסגרת זו, מתוך רגישות לזכות היסוד של כל אדם לחירות. עם זאת, בנסיבות העניין הובילה השתהותו של המבקש בהגשת הבקשה שבפניי, השתהות לה לא ניתן כל הסבר ממשי, לכך שעיקר תכליתה הוחמצה. במצב זה אף אין כל סכנה, ולו רחוקה, לכך שדחיית הבקשה שבפניי תביא לפגיעה כלשהי בחירותו של המבקש.

התוצאה היא, כי דין הבקשה שבפניי להידחות.