ע"א 2939/00 נתן דגן נ. יפה בישור

השופט א' ריבלין :

1.המערער, הבעלים הרשום של זכות חכירה לדורות בבית בטבריה, (להלן: הבית) מכר את זכויותיו לבני הזוג נחמיאס (להלן: נחמיאס) שהתגוררו עוד קודם לכן בבית, בשכירות, במשך שנים. סמוך לאחר שנחתם הסכם המכר בינם לבין המערער רשמו נחמיאס הערת אזהרה לזכותם ומספר ימים לאחר מכן נחתם הסכם מכר בגין הבית בינם לבין המשיבים - בני הזוג בישור. לאחר מכן נרשמה הערת אזהרה לטובת בני הזוג בישור וזאת בהסכמת המערער. בני הזוג בישור, מצדם פרעו לנחמיאס את מחיר הבית. נחמיאס, לעומת זאת, פרעו למערער רק מקצת מן המחיר המוסכם ביניהם. כך נותר המערער בלא הזכויות בבית ובלא שקיבל את מלוא תמורתו.

חלפו שנים והמשיבים תבעו להצהיר על זכותם בבית. התנגד לכך המערער מן הטעם שלא קיבל מנחמיאס את מרבית התמורה עבור הבית וטען כי הסכמתו להעברת הזכויות למשיבים ולרישום הערת האזהרה לטובתם היתה מותנית בקבלת מלוא מחיר הבית מידי נחמיאס. עוד טען כי לא ירד לסוף משמעותה של הערת האזהרה. המערער הגיש, מצדו, תביעה שכנגד בה ביקש את ביטול ההסכם שבינו לבין נחמיאס ואת ביטול הערות האזהרה שנרשמו. טענותיו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בין השאר על סמך עדותו של עורך הדין שטיפל ברישום הזכויות מטעם המשיבים כי וידא אצל המערער את עצם עובדת חתימתו על ההסכמה לרישום הערת האזהרה ואת משמעות ההסכמה. כיוון שכך, נקבע כי המערער אינו יכול לטעון לבטלות ההסכם.

2.כנגד פסק הדין הזה מופנה הערעור. המערער חוזר על הנימוקים שהעלה בפני בית המשפט המחוזי. הוא חוזר ומשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לקרוא לעדות מחדש את עורך הדין שטיפל ברישום הזכויות. המערער ביקש בבית המשפט המחוזי כי עורך הדין יקרא מחדש לעדות ולו רק על מנת שיסביר את השוני בתאריכים שנחזים להיות כתובים על פני שני תצלומים שונים של מסמך אחד שהוצג במשפט. המדובר במכתב של עורך דין אחר המאשר כי הוא מטפל בהעברת הבית (כנראה) על שם נחמיאס. על פי הטענה, המסמך המקורי נחזה לשאת את התאריך 3.1.88 ואילו המסמך שהוצג נושא תאריך 3.11.80. אין מחלוקת כי השוני בתאריכים אינו מעלה ואינו מוריד, לעניינים שבמחלוקת, מאחר שבכל מקרה אין טענה, כי למועד 3.1.88, שנטען להיות המועד המקורי באותו מסמך, יש משמעות לגבי שאלות אלה. אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר הבאת ראיות נוספות באותו עניין. יתר על כן בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנותיו בדבר הסכמת המערער לרישום הערת האזהרה לזכות המשיבים על ראיות נוספות ובהן הימנעותו של המערער בפניות היזומות שלו לבית המשפט מלתבוע את המשיבים שקיבלו לידם החזקה בבית. טענותיו האחרות של המערער נבחנו בבית המשפט המחוזי גם הן לגופן ונדחו - ולא מצאנו פגם בכך.

אכן, מצער הדבר כי המערער נפל, כך ניתן להניח, קורבן, למי שלא מלאו התחייבויותיהם על פי המוסכם עמו אך נראה כי המשיבים אינם צריכים לשאת בתוצאות התנהגותם של מפרי ההסכם.

סוף דבר לא מצאנו עילה להתערב בפסק הדין. הערעור נדחה. בנסיבות העניין יחוייב המערער בתשלום הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח.