ע"א 2944/00 אשר יאקאב נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה י-ם

בפני בקשה לפטור מערבון.

1.המבקש הוא דייר מוגן המנהל בית עסק בבניין שבבעלות המשיבות 3-4. משיבות אלו מבקשות להרוס את הבניין ולהקים עליו בתי מגורים. רשות הרישוי המקומית בירושלים, המשיבה 2, התירה למשיבות 3-4 להרוס את הבנין הקיים ולהקים את בתי המגורים האמורים. המבקש עתר (בשני הליכים נפרדים) לבית המשפט המחוזי בירושלים - נגד מתן ההיתר להריסה (עתמ 25/99) ונגד מתן ההיתר לבניה (עתמ 13/99). לטענתו, הוא זכאי, כדייר מוגן בנכס, להשתתף בהליכי התכנון ולהביע את עמדתו ומשנתקיימו הליכי האישור בלא שהודע לו על קיומם דינם בטלות. עתירתו בעתמ 13/99 נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' צור) ביום 31.10.99. ערעורו על פסק הדין בעתמ 13/99 הוגש במסגרת ע"א 8718/99. ביום 15.3.00 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' כהן) את עתירתו השניה ולפיכך הוגש הערעור נשוא הבקשה שבפני.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי נוכח זהות הצדדים לשני ההליכים ונוכח העובדה שבשני ההליכים מתעוררת שאלת מעמדו של דייר מוגן בהליכי תכנון, יש מקום לאיחוד הערעורים ודי בערבון שהופקד במסגרת ע"א 8718/99 (בסך 20,000 ש"ח) כדי להבטיח את הוצאות המשיבות גם בערעור הנוכחי.

3.המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, משהושלמו הסיכומים בע"א 8718/99 יידרשו עתה להגיש סיכומים גם בערעור נשוא הבקשה שבפני, כך שייגרמו להם הוצאות גם בהליך זה. עוד טוענות המשיבות 3 ו - 4, כי המבקש מסכל את שימושן בנכס שבבעלותן ומסב להן הוצאות ונזקים מרובים, בלא שיש ביסוס בדין לטענותיו.

4.אין ספק, והמשיבות גם אינן חולקות על כך, שנקודות החפיפה (אם לא זהות) בין שני ההליכים הן רבות. גם פסק הדין בעתמ 25/99 מסתמך באופן משמעותי על פסק הדין בעתמ 13/99. כך שקיומם של שני ההליכים אין משמעו כפל הוצאות משפטיות. מנגד, אין מקום לטענה, כי קיומו של הליך נוסף אינו מוסיף על טרחתן והוצאותיהן של המשיבות (ובקשה זו שבפני גם היא ראייה שלא כך הם פי הדברים).אי לכך, אני סבור שההסדר הראוי במקרה זה יהיה קביעת סכום ערבון הנופל מסכום הערבון הנדרש בערעור יחיד והמבטא את העלות המשפטית השולית הנגרמת מצירופו של ערעור זה לערעור הקיים.

אי לכך אני קובע, כי על המבקש להפקיד ערבון בסך 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבות, וזאת תוך חמישה עשר יום מועד המצאתה של החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין).