פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2974/01
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
ברוך
פטרנקר
נגד
המשיבים
:
1.
חנה מורדו
2.
היועץ המשפטי לממשלה
ערעור
פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
לענייני
משפחה באשדוד בתמ"ש 6531/96 מיום
4.4.2001
שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' גולן
בשם
המערער: עו"ד אברהם שמש
בשם
המשיב מס' 2: עו"ד נורית ישראלי
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב'
השופטת ש' גולן) מיום 4.4.01, אשר דחה את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בתמ"ש
6531/96.
1. המערער והמשיבה 1, הינם ילדיה של החסויה הגב'
פרטנקר גנייה (להלן: החסויה). המשיבה 1 הגישה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד
בקשה להתמנות כאפוטרופוס על החסויה. ביום 3.1.01 התקיים דיון בבקשת המשיבה 1
בנוכחות המערער. בתום הדיון ביקש המערער, אשר לא היה מיוצג בדיון, ארכה על מנת
שיוכל להיוועץ בעורך דין. בית המשפט קבע כי נוכח מצבה הרפואי של החסויה יש למנות
עוד היום אפוטרופוס זמני לגופה ולרכושה של החסויה. בית המשפט החליט למנות את
המערער כאפוטרופוס זמני על גופה של החסויה ואת עמותת ש.פ.ר (שהינה גוף ניטרלי)
כאפוטרופוס זמני על רכושה של החסויה. הדיון במינוי אפוטרופוס קבוע לחסויה נקבע
ליום 4.4.01. ביום 5.3.01 הגיש המערער, באמצעות בא כוחו, התנגדות לבקשה למינוי
המשיבה 1 כאפוטרופוס על החסויה. בתחילת הדיון ביום 4.4.01, ביקש ב"כ המערער
מבית המשפט כי יפסול עצמו מלדון בתיק. לטענתו, בהחלטת בית המשפט מיום 3.1.01 יש
משום קביעת מסמרות ונקיטת עמדה מצד בית המשפט לגבי הצדדים ואופן תפקודם, וזאת בטרם
ניתנה גרסה רשמית מצד המערער ובטרם נשמעו ראיות. כך, למשל, בית המשפט קבע שהמשיבה
1 היא שטיפלה בחסויה, וזאת מבלי ששמע ראיות מטעם המערער בעניין זה. כך גם קבע בית
המשפט מסמרות לגבי מצבה הרפואי של החסויה מבלי שקיבל חוות דעת רפואית מוסמכת.
2. בית המשפט, בהחלטתו מיום 4.4.01, דחה את
הבקשה, בקובעו כי הבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה לאחר שנודעו למערער העובדות
המקימות את עילת הפסלות. בית המשפט קבע כי נוכח העובדה שהבקשה לפסילתו נסמכת על
קביעותיו בהחלטתו מיום 3.1.01, הרי שהיה על ב"כ המערער להעלות את טענת הפסלות
מיד לאחר שקיבל את הטיפול בעניינו של המערער. בית המשפט אף דחה את טענות המערער
לגופן. נקבע, כי לאור החומר הרפואי שהיה בתיק במועד הדיון לא ניתן היה לדחות את
מינוי האפוטרופוס הזמני לחסויה. בית המשפט הוסיף ואמר כי בהחלטתו מיום 3.1.01 לא
ניתנה כל החלטה
המטיבה עם המשיבה, נהפוך הוא, בקשתה של המשיבה להתמנות כאפוטרופוס לחסויה לא נענתה, והמערער הוא שמונה כאפוטרופוס זמני לגופה של החסויה. כן ציין בית המשפט, כי אין בהחלטתו כל קביעה שאינה דרושה לצורך מתן החלטה לצו מינוי אפוטרופוס זמני ואף אין התייחסות ליכולת המשיבה להיות אפוטרופוס של החסויה.
3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי בהחלטתו מיום 3.1.01 השמיע בית המשפט ביקורת ודעה אישית קדומה לגבי אופן תפקודו של המערער ויחסו כלפי החסויה. כן טוען המערער, כי עמדתו הקדומה של בית המשפט ניכרת גם בהחלטתו בבקשת הפסלות, משקבע בית המשפט כי טענת הפסלות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. לטענת המערער, עילת הפסלות הנטענת קמה ביום 3.1.01 והוצגה לבית המשפט בישיבה הראשונה שהתקיימה לאחר מכן.
4.המשיב 2, ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, מתנגד לקבלת הערעור. לטענתו, החלטת בית המשפט היא החלטה בעלת אופי זמני. החלטה זו לא קבעה מסמרות ולא הנציחה מצב מסוים, אלא היתה שקולה ומידתית. עוד טוען המשיב, כי בקשת הפסילה לוקה בשיהוי ניכר.
5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"א 9281/00 ועד הורי הילדים בכפר עמית ג.י.א. נ' חבצלת (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה , פד"י מד(3) 758, 760; ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל , פד"י לט(1) 446, 558). במקרה זה, אין בהחלטת בית המשפט נשוא בקשת הפסלות כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. לא מצאתי בדברי בית המשפט בהחלטה זו משום נקיטת עמדה לגבי אופן תפקודו של המערער במסגרת טיפולו בחסויה. מה גם שהחלטה זו נושאת אופי זמני, וכבר נפסק כי עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם, דוגמת הליכי ביניים ובקשות לסעדים זמניים, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. (ראו: 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)). זאת ועוד, הטענה כי לבית המשפט דעה קדומה נגד המערער אינה מתיישבת עם העובדה כי מונה כאפוטרופוס לגופה של החסויה.
6.מטעמים אלה, אני מורה על דחיית הערעור. בנסיבות אלו, ונוכח העדרה של עילת פסלות, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם בקשת הפסילה הוגשה בהזדמנות הראשונה.
המערער יישא בהוצאות המשיב מס' 2 בסכום כולל של 7,500 ש"ח.
ניתן היום, כ' באייר התשס"א (13.5.2001).
ה
נ ש י א