ע"א 298/03 נחום מרדכי נ. משכן בנק הפועלם למשכנתאות בע"מ

1.המבקשים ואחד – דוד אלמוג - קיבלו מהמשיב בשנת 1997 הלוואה בסכום של 800,000 ש"ח. להבטחת החזר ההלוואה התחייבו המבקשים לרשום משכנתא על בית מגוריהם. כנראה שבפועל לא נרשמה המשכנתא. הלווים שילמו תשלומים מעטים על חשבון החזר ההלוואה. משחדלו לשלם, עתר המשיב בפני ראש ההוצאה לפועל למימוש השעבוד על הבית. ראש ההוצאה לפועל מינה בחודש ינואר 1999 את אחד מפרקליטי המשיב ככונס נכסים למימוש הבטוחה. משכך, הגישו המבקשים תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים ובה עתרו להצהרה, כי השעבוד בטל ומבוטל. ביום 24.11.02 דחה בית המשפט המחוזי את התובענה ואף הורה במפורש, כי הסעד הזמני שמנע את מימוש הבטוחה בטל. המבקשים הגישו ערעור לבית משפט זה ובגדרו עתרו לעכב את הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור. בעקבות החלטות בבית משפט זה ובבית המשפט המחוזי יש להכריע עתה בשאלה האם למנוע את המשך הליכי המימוש.

2.בתביעתם בפני בית המשפט המחוזי העלו המבקשים טענות בדבר תרמית והונאה שהופנו בעיקר כנגד בנק הפועלים וכנגד דוד אלמוג. שני אלה לא היו נתבעים בתובענה שהוגשה נגד המשיב. בתמצית נאמר, כי הטענה הייתה שבנק הפועלים ודוד אלמוג עשו יד אחת בשיתוף פעולה עם המשיב לקבל את סכום ההלוואה, על מנת שהסכום ישמש לכיסוי חוב של אלמוג לבנק הפועלים. על פי הנטען, כוונתם המקורית של המבקשים הייתה להשתמש בכספי ההלוואה על מנת לפרוע חוב לקופת גמילות חסדים (גמ"ח) ולרכישת נכס עסקי ברחובות. החוב לגמ"ח מקורו בהלוואה בסכום של מאות אלפי דולרים שקיבלו המבקשים, על מנת לרכוש את ביתם נשוא השעבוד. בית המשפט המחוזי לא נתן אמון בעדויות המבקשים. פסק הדין מבוסס במידה רבה על חוסר מהימנותם הבולט של המבקשים. בהקשר זה נציין, כי המבקש 1 הציג את עצמו כמי שמצוי כל כולו בעולמה של תורה, וכי אינו מצוי בעולם העסקים. והנה התברר, כי הצגת הדברים הייתה בלתי מדויקת, בלשון המעטה. נציין, כי התברר שסכום ההלוואה הוכנס לחשבונו של המבקש 1 בבנק הפועלים, וכי היה זה הוא שנתן הוראה מפורשת להעביר את הכספים לחשבון הבנק של אלמוג.

3.מתיאור הדברים הטלגרפי שהבאנו עולה, כי המבקשים עומדים בפני משוכה גבוהה מאוד בעת שיעתרו לקבלת ערעורם. מאחר שפסק הדין דלמטה הושתת בעיקר על קביעות מהימנות, סיכוייו של הערעור מפוקפקים. מתיאור הדברים רואים אנו שבמשך כארבע שנים לא יכול היה המשיב לממש את זכויותיו. כל אותה עת צמח וגדל סכום ההלוואה. לאור הערכת סיכויי הערעור, כאשר בצד זה יתרת ההלוואה גדלה באופן משמעותי לאורך השנים, אין לכאורה יסוד ליתן סעד זמני. עם זאת, הואיל ומדובר בבית מגורים אהיה מוכן להעתר לבקשה ובלבד שיופקד בקופת בית המשפט סכום של 150,000 ש"ח במזומן או ערבות בנקאית אוטונומית בסכום האמור, לשם פיצוי בגין נזק שייגרם למשיב עקב מתן סעד זמני למנוע את מימוש הבטוחה עד להכרעה בערעור.

4.לפיכך, ניתן סעד זמני כאמור בתנאי שהסכום הנזכר או הערבות הבנקאית יופקדו בקופת בית המשפט תוך 21 ימים.